אצלה זה אף פעם לא אחת אחת, תמיד כמה בבת אחת.
לא יודעת לאן היא ממהרת? מה חשוב לה כל כך להיות גדולה?
שתי השיניים הטוחנות למעלה בקעו, בשעה טובה ומוצלחת.
למטה נפוח ואיזה זיז קטנטן ולבנבן מתחיל לבצבץ.
כמעט שבועיים של חום היו כבר, שילשולים, אפילו נקודות אדמדמות התלוו לחגיגה הפעם.
כמעט שבועיים של הנקה מלאה כי זה הדבר היחיד פחות או יותר שהיא אוכלת כשהיא משלשלת, כי כמה אפשר כבר אורז וקוואקר ותפו"א אפוי? זה משעמם!
חוצמזה שציצי זה הדבר שהכי מרגיע כשכואב (לה זה הכי מרגיע, אני צריכה להזכיר לה לא לתת לי ביסים 😄
החום ירד, השילשול מתחיל להרגע, אכלה היום כבר קצת יותר נורמלי, אבל לא מוותרת על הציצי ועל לישון עם אמא במיטה.
יודעת שאין טעם להתחיל מחדש להרגיל אותה למיטה שלה, השיניים הטוחנות למטה יבקעו עוד מעט ואז שוב יחזור השילשול והחום ואולי עוד כמה דברים חדשים.
נכון, זה קשה, זה מתיש, אני כבר מטומטשת מחוסר שינה לפעמים, אבל מה לא עושים כדי להקל על הסבל של הקטנטנים שלנו כשכואב להם? זה לא עוזר אם נגיד שלנו זה יותר כואב...
הרי זה הזמן להתכרבל איתם ולהסניף אותם, לנשק ולנשנש בלי סוף, לפני שתגדל עוד קצת ותתחיל עם ה "אוף, אמא, דיייייי!"
לפני 15 שנים. 19 באוגוסט 2009 בשעה 21:10
