לפני 15 שנים. 14 בספטמבר 2009 בשעה 17:42
קשה להיות עצובים על ילד של אחרים שנהרג כשיש ילדה קטנה מלאת שמחה בבית.
הצביטה בלב קיימת, אבל אי אפשר להיות עצוב כשהיא בסביבה.
היא כבר מתחילה לדבר ברור יותר.
פתאום היום הצליחה להגות מילים שקודם רק הגתה חלקית, כמו לדוגמא - סבתא במקום תא-תא שאמרה עד היום.
אחי בא לבקר אותנו בהפתעה וכשראינו אותו מתקרב היא הגתה את שמו באופן ברור.
כשהוא נכנס רציתי להשוויץ בפניו שהיא סוף סוף הצליחה להגות את שמו למרות הקושי, וביקשתי ממנה "תגידי שוב XXX" והמצחיקולה אמרה "שוב Xאאא".