היום לפני שנתיים קיבלתי מתנה לחג, מתנה לחיים, ואפילו לא ידעתי...
היום לפני שנתיים התחברו זרעון שובב וביצית חביבה ויצרו בתוכי את המתנה הכי טובה שקיבלתי אי פעם מהקאובוי, ובעצם את המתנה הכי טובה ושווה שאי פעם בחיי קיבלתי.
הייתי הורמונלית כל החג והדחקתי, אבל הסימנים היו שם מהבהבים כמו שלטי ניאון ואני רק לא העזתי לעשות את הבדיקה עד שלא תפסו אותי (כמעט בכוח) וגררו אותי במוצ"ש של חול המועד סוכות לקנות בניו פארם את המקלון הזה ושלחו אותי לשירותים במיידית. כמעט דחפו אותי פנימה (:
לא הייתי צריכה לחכות 3 דקות כמו שהיה כתוב בפרוספקט, אחרי 3 שניות הופיע פס נוסף לזה שמיד הופיע, שניה אחת היה חיוור וביישן ושניה אח"כ קיבל צבע ואומץ והכריז בקול: "יקירתי, את עכשיו אמא בהתהוות".
היד רעדה, מהפרצוף שלי ההמום כשיצאתי היה ברור למחכים בחוץ שאפשר להרים כוסית מיץ טבעי סחוט לחיים. הפיצפוצית שלי כבר היתה איתי, קטנטונת אבל בלתי ניתנת להתעלמות, כפי שהיא עד היום... (רק כבר לא כל כך קטנטונת 😄
היום לפני שנתיים הבנתי שהחיים שלי הולכים להשתנות, הבנתי למה התחלתי לשפץ את הבית בתחושת קינון אובססיבית, ובכלל הגעתי לכל מיני תובנות לגבי החיים שלי.
לעזוב את המרכז זו אחת מהן.
לגדל את הקטנה פה בטבע, עם שפני סלע וקיפודים בגינה, עם פרפרים כל השנה, עץ תפוח מול הכניסה, עץ רימון ותפוז בחצר הקדמית ודובדבן ואפרסק בחצר האחורית, ליד אלון ודפנה, איזה זן של ארז ענק ועוד כל מיני שאני לא זוכרת או לא מכירה.
אז לכבוד החג, ולכבוד המתנה הכי מדהימה שקיבלתי בחיי,
מאחלת לכם שתהיה זו שנה של אהבה גדולה, יצירה ויצרים, התחדשות, סיפוק והגשמה עצמית,
הגשמת משאלות ופנטזיות, בריאות ושפע!
ממני ומהגורה
לפני 15 שנים. 17 בספטמבר 2009 בשעה 17:45
