וניל עם פיצפוצית

את הדגים הכתומים, או הג'ינג'ים כמו שהקטנה קוראת להם, קניתי לה ביום השואה שעבר.
לא יודעת למה דווקא ביום השואה, ככה יצא...
הדבר הזכוכיתי המפלצתי הזה שעמד ריק חירפן אותי ופשוט רציתי למלא אותו במשהו
לא תובעני כמו לקנות זרי פרחים ענקיים בכל שבוע או לחפש בחוץ מה לקטוף.
אוסף צדפים ישן, מים ושני דגי זהב נראו לי פתרון מוצלח באותו רגע,
אז טיילנו לנו לחנות החיות שבמרכז הכפר וחזרנו עם שני הכתומים החתיכים האלו
שבסך הכל הם כמו כל דג -
די משעממים אבל לפעמים זה נחמד ומרגיע לבהות בהם שוחים במים מעל הצדפים ועושים בועות.
בשבועות האחרונים לימדתי את הקטנה להאכיל אותם לבד,
לנער להם קורט אוכל בכל בוקר ולבהות בהם זוללים בהנאה. היא אוהבת את הטקס הזה בכל בוקר...

היום התפלק לה קצת יותר מדי. תיכננתי לנקות חלק כדי שהם לא יזללו יותר מדי
אבל אז אמא קראה לי למשהו דחוף ועד שחזרתי כבר לא היה מה להוציא.
קיוותי שהעודפים שקעו והדג פיליפיני (ככה אנחנו מכנים בבית את הדג המנקה השחום
שהתווסף לצנצנת לא מזמן, כהה קשקש ומנקה אחרי הבהירים ולכן "זכה" לכינוי זה) יאכל אותם לאיטו.

לקראת הערב ירדה אחת האורחות לחג של המשפחה לדירה שלי למלא מים מינימלים מהמי עדן בר
לפני שהיא יוצאת לנסיעה הארוכה והפקוקה הביתה, כשעלתה בחזרה לקומה למעלה בישרה לי באנגלית כדי שהקטנה לא תבין,
שאחד הדגים, איך לומר בעדינות,
צף לו למעלה כשהוא שוכב על הצד ללא רוח חיים.
הגורה היתה רעבה ועייפה אז דחיתי את הטיפול במצב עד אחרי שתישן.
ניסיתי בינתיים איך להסביר לילדה בת שנה ושלושה וחצי חודשים
לאן דג אחד נעלם למחרת בבוקר.
כשבאתי להוציא את הגוויה של הזללן, גיליתי שאמנם בטנו תפוחה והוא נראה די מת,
אבל הוא עוד קצת חי בכל זאת.

החלטתי לשלוף אותו לצנצנת לבד להתאוששות,
שמתי לו קצת רסקיו של פרחי באך במים, ניקיתי את האקווריום והחזרתי רק את שני הבריאים,

אח"כ הלכתי לבהות בטמבלוויזיה בגישה של "מה שיהיה יהיה, מקסימום יהיה לחתולים דג לארוחת ערב/בוקר".

בסוף הסרט אני ניגשת לצנצנת לראות אם הוא כבר התפגר ואני מגלה דג עירני שלא להאמין
שלפני פחות משעה הייתי בטוחה שדקותיו ספורות, מקסימום שעותיו. ימים לא נתתי לו אפילו... בקושי לילה...

זו כבר הפעם השניה בחיי שרסקיו הוציא חיה כמעט פגר מידיו של מלאך המוות לחיים.
בפעם הקודמת זה קרה עם האיגואנה כשהיתה נוקשה לגמרי ובקושי נשמה
ותוך שניות היא התאוששה וחיתה חיים ארוכים וטובים אח"כ.
לחיות עם שכל קטן אין אפקט פלצבו,
אז כנראה יש משהו בכל זאת ברסקיו הזה!
נראה לי שמלאך המוות של החיות לא אוהב את הרעיון שאני עושה ניסויים בבעלי חיים עם הטיפות האלו.

אז מחר בבוקר הקטנה תקום ותאכיל שני דגי זהב ודג פיליפיני אחד
ולא תהיה מודעת לדרמת בית החולים שהתרחשה כשישנה לה בשלווה במיטתה.
מה שכן, אני אחזור להחזיק יחד איתה את הקופסא של האוכל כדי ששוב לא ישפך לה יותר ממה שצריך.
אמנם הדג לא כמעט מת משפעת החזירים אבל בהחלט החזירות שלו כמעט שלחה אותו לעולם שכולו טוב.

איזה מזל שאני לא דג זהב, החג הזה היה עלול להרוג גם אותי עם כל האוכל הזה!

ועוד יותר מזל שמחר חוזרים לשגרה
ובבוקר יש לנו מפגש גן לרקוד קצת עם שאר האימהות והקטנטנים
ולשרוף לפחות חלק מהקלוריות העודפות שהתגנבו אלינו בחג.

אני מתחילה לצום בהדרגה עד יום כיפור!