הייתי בדרך הביתה מסידורים ופתאום פגשתי את אחד האקסים, ולא סתם אחד מהם - זה שהסקס איתו נכנס לקטגוריה של "המיתולוגי"... אבל זה נגמר מזמן ולמרות המתח המיני הצלחנו להשאר ידידים.
הוא בדיוק סיים יום עבודה בפגישה לא רחוק מהבית שלי, כך שנפגשנו ממש בפינת הרחוב והזמנתי אותו לעלות לקפה.
הוא בא איתי למעלה, וידעתי שהשותפה שם ושהכל יהיה בסדר, גם ידיד הצטרף וישבנו יחד והיה נחמד.
ואז השותפה והידיד הלכו ונשארנו שנינו לבד ואפשר היה לחתוך את המתח בסכין.
ניצוצות עפו כאילו מעולם לא נפרדנו.
רק בעיה אחת ישנה והיא לא קטנה בכלל - הוא נשוי ואוהב את אישתו,
וחושק בי...
ישבנו מחובקים על הספה, וכאב לי בלב וכאב לי בגוף מכמיהה
כי ידעתי שאסור לעשות שום דבר, למרות שהוא תמיד ידע איך לגעת בי ולהקפיץ בי כל פיוז בגוף, וגם אני מכירה את כל הטריגרים שלו
ואסור לנו
ורצינו והתאפקנו
והג'ינס שלו כמעט התפוצץ ואני כמעט טבעתי ברטיבות של עצמי
והיתה נגיעה קטנה לרגע ומעצור, רצינו נורא וידענו שלא
לא נעשה כלום
וגם הנגיעה הזו היתה נגיעה אחת יותר מדי
ואמרנו יחד "כדאי שאלך/שתלך" והוא קם ולא יכולתי להסתכל איך הוא יוצא מהחדר
עצמתי עיניים
ושמעתי אותו נעמד ומסדר את עצמו ואומר "נהיה בקשר"
ועניתי - "רק בטלפון, איש יקר, רק בטלפון..."
והוא אמר - "כן, בכמה החודשים הבאים כדאי שזה יהיה רק בטלפון"
שמעתי את הכאב בקולו
ונשארתי עם עצבות גדולה, למה הוא לא מרגיש כך כלפי אשתו?
ואיפה האיש שירגיש כך כלפי ויהיה רק שלי?
לפני 19 שנים. 10 בנובמבר 2005 בשעה 18:49
