וניל עם פיצפוצית

השבוע הזה היה מלא כביסות וסידורים, וכמו אמא טובה אני מקפידה ששום דבר לא יהיה על חשבון הזמן של הקטנה ושנתייצב כמו שעון שוויצרי עם קריסטל קוורץ משובח לחוג הסנסו-מוטורי של יום שני בבוקר, למשחקיה/ג'ימבורי של שלישי אחה"צ ולרביעי בבוקר שוב במרכז לגיל הרך, ובין לבין מכינה אוכל, מנקה, ובעיקר מכבסת ותולה את ערימות הבגדים של אחותי שפינתה את הדירה בת"א ונחתה עם שקים על גבי שקים של כביסה מלוכלכת.
היום סיימתי לקפל את הכביסה מארבעת המכונות הראשונות.
במסדרון של חדר המדרגות יש עוד חמישה שקים שמחכים למיון של אחותי.

יש לי פטיש לכביסות, אני מודה שאפילו נהנתי מכל הריחות האלו של האבקה והמרכך בכל הבית, והלחות מהכביסה שקצת הקלה על ימי החמסין, אבל כל האינטנסיביות הזו של עקרת בית משועממת שרק מכבסת, תולה, מסדרת ומניקה קצת גרמה לי לתחושת חנק קלה.

אני מפנטזת על HALLOWEEN, על להתחרע עם צבעי האיפור שלי במסיבה רועשת, מלאת אנשים, עשן וסטיות. יותר מדי שקט גורם לי לחוסר שקט לפעמים וזה מה שקורה לי עכשיו.

הברזתי השבוע פעמיים מ Play Date עם אחת האימהות והבת שלה שצעירה בחודשיים מהקטנה שלי.

הרגשתי שזה יותר מדי בורגני לי השבוע לארח אמא ועוד ילדה ולשחק את המארחת, להכין כיבוד וקפה ולקשקש על הא ועל דה תוך כדי שמירת קשר עין עם העוללה המטפסת שלי לפני שהיא עושה קפיצת קמיקזה מאיזה כיסא או ספה.
גם ככה 3 פעמים בשבוע עם כל הקשקשת האימהית הזו, זה מתחיל להרגיש לי מוגזם אבל מה לא עושים בשביל הגורה.

השבוע הצטרפה לקבוצה מישהי חדשה, חד הורית ומורה ליוגה לילדים וזה כבר שינוי מרענן כשיש מישהי חוץ ממני שלא מקטרת על הבעל שלא עוזר עם הילדים. הסתבר גם שלמדנו באותו בי"ס רק שהיא כמה שנים מעלי, ולמדה עם אחים ואחיות גדולים של בני השכבה שלי. היא גם חזרה לגדל את הילד בצפון אחרי הרבה מאוד שנים במרכז. נראה לי שאיתה יהיה נחמד להתידד, בלי כל ההצגה הפולנית של בעל, בית מסודר להפליא וחצר עם כלב.

לפעמים כשמתחילה הקשקשת הבורגנית הזו במפגשים אני מרגישה שבא לי לצרוח.
אני לא מחליפה מתכונים ומתכננת שבוע מראש מה אכין בכל יום, אין לי שום בעיה לאלתר משהו זריז ברגע האחרון רגע לפני שהקטנה מתעוררת, ואין לי אף אחד שיעקם את האף וירצה "ארוחה של ממש", מקסימום יוצאים לאכול במסעדה...
אני לא מהבשלנים של ארוחות גורמה עתירות מרכיבים ושלבים, אצלי כל בישול מסתיים תוך גג עשרים דקות. מקסימום עוד קצת זמן בתוך הטוסטר כשאני משוחררת עד השמע ה"דינג" של הטיימר.

כשהקטנה ישנה, אחרי שסיימתי עם הדברים ההכרחיים, אני צריכה קצת זמן שקט לעצמי ולא לבזבז אותו על תיכנוני בישולים ולו"ז דייטים עם ילדים אחרים ועוד חוגים.
הן מנסות לשכנע אותי להצטרף לחוג התעמלות לאימהות ולילדים בחמישי בבוקר.
ראבק, כאילו מה? 3 פעמים בשבוע לא מספיק להפגש? זה לא שהן לא מקסימות ונחמדות, אבל משעמם לי!!!

ואני מתגעגעת, לחברות מפעם, כאלו שיש כל כך הרבה על מה לדבר איתן חוץ מהבעלים והבישולים.
כאלו שזה בסדר איתן להיות אני והן יכולות להיות הן, בלי המסכות של השלמות הבורגנית המשעממת, ואני רוצה לעשות עוד ועוד גיחות למרכז עם הקטנה ולהראות לה שלפעמים צריך את הרעש והזיהום והאקשן כדי לא להתחרפן רק מהשקט וציוצי הציפורים והשפנים בגינה.
ללמד אותה ששום דבר לא מושלם בלי ההיפך הגמור שלו, ושצריך לאזן בין לבין כדי לשמור על השפיות ולהינות מהטוב שיש בכל מקום.

כן, בשעות האלו של הלילה, כשהגורה ישנה ויש לי קצת זמן לעצמי, אני מגלה עד כמה אני מתגעגעת...