וניל עם פיצפוצית

לא פשוט להתארגן לכל עבודה בימים אלו.
אמנם בחרתי לעצמי ג'וב מהחלומות, מעט שעות עבודה והרבה הנאה בסכום נחמד בד"כ, אבל זה דורש ממני להסתובב הרבה בדרכים וזה לא פשוט עם קטנטנה שונאת נסיעות.
טוב, זה לא מדוייק שהיא שונאת את הנסיעה עצמה - היא שונאת להיות קשורה או סתם תקועה באותו מקום.
היא ילדה טורבו.

מצד שני - להשאיר אותה בבית זו גם בעיה כי היא שונאת להיות יותר מדי שעות בלעדי ובמיוחד בלילה זה מחרפן אותה.

מתה לבוא למסיבת ה HALLOWEEN בשישי, שוברת את הראש איך לעשות את זה.
צריך בייביסיטר, אחותי כנראה לא יכולה, אמא שלי הטילה וטו על לשמרטף עליה בלילות כי היא לא נותנת לה לישון ובגילה זה לא פשוט לתפקד על 3-4 שעות שינה בלילה וגם זה בקושי.

גם אירוע שהוזמן ליום שישי הבא בכפ"ס בצהרים דורש התארגנות, במיוחד כשכנראה אני אצטרך לחזור באותו יום או בשבת מוקדם בבוקר לצפון לעוד יומולדת קל"ב.
כנראה מסתמן גם טרמפ מרעננה בשבת בבוקר עם הסבא והסבתא של ילדת יום ההולדת, צריך רק לארגן מושב בטיחות לרכב בשביל הגורה או שתשאר בבית עם אחותי שבינתיים לא הטילה וטו על לילה ללא שינה, להיפך אם כבר...

היו היו ימים, גרתי בלב ליבה של הציוויליזציה (בערך), בלי חתול או עציץ אפילו לדאוג להם בהיעדרי...
היו ימי צילום שהתמשכו מהזריחה כמעט עד הזריחה של היום שאחרי, היו נסיעות לצילומים בכל רחבי הארץ, הכל היה קרוב, זמין, קל.
כל החברים כמעט היו במרחק קצר יחסית, לפעמים אפילו הליכה.
כל קפיצה לסופרמרקט לוותה בביקור חברתי עם חיבוק ושוקו בדרך חזרה, או לפעמים סתם איזה חומוס או פלאפל בצוותא בהפסקת הצהריים.
בימינו כל ביקור במרכז דורש תיכנון, לא בטוחה אף פעם כמה ואת מי אספיק לפגוש אם בכלל, יש ימים שזה עבודה נטו ומהר הביתה לגורה קטנה שמתגעגעת ובוכה "אמא, אמא".

זה לא שהכנפיים קוצצו לי, פשוט לפעמים קצת קשה לפרוש אותן כשהן בתוך החיבוק הגדול, החם והאוהב של הילדה הכי מדהימה בעולם!