וניל עם פיצפוצית

אתמול היה לי חלום מוזר:

יצאתי לעשות סבב גני ילדים, לבדוק אופציות לגורה הנסיכותית שלי שנשארה בינתיים עם אמא שלי בבית.
ליד אחד מאשכולי הגנים היה בית קפה (שקיים רק בדמיון שלי כמובן) והחלטתי להכנס לקנות משהו קר לשתות ולהתרענן מהסיור הרגלי הממושך.
פתאום נעמד מולי דודו טופז, שידעתי שהוא כבר מת אבל משום מה זה לא הטריד את מנוחתי באותו הרגע, ושאל אותי: "זו את שהיית בכפ"ס ברחוב X מספר Y? אני זוכר אותך עוברת שם במסדרון" הייתי בשוק והודתי שזו אכן אני והוא ענה "ידעתי, אני אף פעם לא שוכח פרצוף!"
בתוך כל ההזיה הזו הוא שאל אותי אם אני יודעת למה בכל מקום שהוא קונה משהו כאן הוא צריך לחתום גם על החשבונית וגם על הקבלה כי במרכז אף פעם לא מבקשים ממנו לחתום כל כך הרבה כמו פה, ואני עניתי לו שזה ככה במקומות קטנים כי זה רק עסקים קטנים פה ולא חברות גדולות ורשתות כמו במרכז (וכיוון שזה היה חלום הזוי זה היה לי מאוד הגיוני למרות שזה במציאות שטות מוחלטת).

עוד משהו הזוי זה שעד שסוף סוף אני שוב מגיעה לציוויליזציה מחר בלילה ועוד למסיבה שבה אפגוש אנשים שאני אוהבת ובקושי רואה, לא באמת בא לי.
הראש שלי טרוד באיך יעבור הלילה על הקטנה, עם הצינון שלה שמעיר אותה בלילות כי האף נסתם וקשה לה לנשום. כל השמן אקליפטוס והאדים ומי המלח לא עוזרים ב 100%.