וניל עם פיצפוצית

נולדתי בכ"ב בכסלו, זה ממש נושק לחנוכה אבל עוד לא ממש בפנים.
הגעתי למסקנה שזה רק בגלל שאני ייקית באופיי ותמיד מקדימה כי אני שונאת לאחר.
הייתי אמורה להיוולד בחנוכה, אולי אפילו מיד אחרי, אבל כבר אז הקדמתי.
עשיתי להורים שלי קטע ונולדתי בלפנות בוקר אחרי לילה של מעבר דירה. אחרי יום של סיבול רהיטים, נסיעה ארוכה ותיזוזים. אמא שלי עם הבטן נתנה הוראות, ואבא שלי ביצע בציתנות כי לא מעצבנים אשה בהריון, ובכלל הוא אף פעם לא אהב לעצבן את אמא שלי, מה שגרם לה תמיד להתעצבן עליו יותר.
כך או כך - בסוף יום מתיש, שעתיים בקושי לאחר שנרדם שפוך, היא העירה אותו כי הגיע הזמן לנסוע לביה"ח ועל הבוקר, קצת אחרי הזריחה של יום שלישי - נולדתי.
נולדתי לתוך האור של החג, ועצבים לא עיניינו אותי ולא מעניינים אותי עד היום.
עזבו אותי מכעס, לא רוצה לשמוע על החושך, ובכל לילה, ארוך וחשוך ככל שיהיה, אני תמיד אמצא את הכוכב שיאיר לי את הדרך.
כשאנשים אחרים נכנסים לדכאון מלילות ארוכים וימים קצרים של החורף - אני בשיא האנרגיה.
ריח של גשם עושה לי חשק לרקוד בשלוליות.
החברות שהכי קרובות אלי הן כמוני, ילידות החורף, מלאות באור.
והאור הזה נוגע בהן ובי וטוב לנו.
כל אחת במקום שלה בחיים, ולא תמיד יוצא לדבר ולהפגש בכלל די קשה, אבל החיבור הזה של האור,
האור הזה שמכיל בתוכו את כל צבעי הקשת, מחבר בינינו למרות הכל.
ולכן, יקרות שלי, אני מאחלת את כל הטוב שבעולם.
לך שחגגת לפני כמה ימים, ולך שחוגגת עכשיו,
ולכולנו, הרבה אור, הרבה אושר, הרבה התרגשות, שמחה וחיוך של שלווה.
חיים שלמים מוארים באורה של אהבה!