לפני 14 שנים. 20 בדצמבר 2009 בשעה 20:48
כל משפחתי וחברי הקרובים מכירים את סטיית הכלים שלי, לעמוד ליד הכיור על רגל אחת (תמיד רגל שמאל) כשהרגל השניה נשענת מקופלת עליה כמו חסידה, ולשטוף כלים בכיף.
כזו אני, סוטה. מודה באשמה.
היום לאחר ארוחת הצהרים, פיניתי את הכלים לכיור בבית של אמא שלי וראיתי שם עוד כלים מהבוקר ואתמול בערב. החלטתי להפתיע את אמא בכיור נקי כשתחזור מהעבודה אז אמרתי לקטנה שלפני שנצא לטיול קודם אמא שוטפת לסבתא את הכלים כדי שהיא תשמח.
הקטנה קישקשה משהו בעליצות וניגשה למלאכת החיטוט במדפים הנמוכים עם כל הכלים הלא שבירים, שמותר לה לחטט בהם, וכעבור דקה שלפה את בקבוק המים הכחול החביב עליה.
"איזה יופי" אני קוראת בהתלהבות, "מצאת את הבקבוק שאת אוהבת", והמשכתי: "ואת מי אמא אוהבת הכי הכי?" והקטנה עונה בלי להתבלבל: "ירחוץ כיים" (לרחוץ כלים) D-:
