כן, אני צפונית... אמיתית, כזו שאיך שעוברת את זכרון בערך מתחילה לפעום בי ההתרגשות... הביתה...
אתמול בלילה הצטרפתי לחברה מקסימה למסע קסום וגשום צפונה, עם עצירה קטנה לצרכי עבודה.
זה כזה כיף לדבר עם חברה ולגלות איך החיים שלנו נפגשים גם מבלי שנדע בכל מיני מקומות. בכל פעם אנחנו מגלות הפתעה חדשה.
הגענו מאוחר בלילה צפונה, קצת קישקשנו ושתינו תה חם (בצפון קרררררר) והתכרבלנו לנו במיטה.
בבוקר שלמען האמת היה צהרים, אבא התקשר לשאול אם אני רוצה לבוא לקחת איתו את אחי מהגן ולעשות לו הפתעה... ברור שרציתי!
תוך שניה זינקתי מהמיטה החמה, התלבשתי ונישקתי את החברה ורצתי עמוסת תיקים ומתנות למטה, לאוטו של אבא.
בדרך אבא סיפר לי שאתמול הוא ואשתו לקחו את הקטן לחנות ספרים וחיפשו מתנה לחברה של הגברת, והקטן החליט שהוא גם רוצה ספר ובחר לעצמו ספרון של... כמובן, ד"ר סוס (:
החינוך שלי מצליח מצויין, הילד מזהה איכות כשהוא רואה אותה. הוא בחר ספרון קטן על יאצק הצב.
כשבאתי לקחת אותו מהגן הוא זינק עלי וכמעט נפלתי, בן 5 הפספוס אבל כבר קרוב לגובה של הגננת שלו, הנפיל הגמד שלי. הגננת צחקה, "עכשיו אני מבינה מאיפה הפינוק הזה"
איך לא? חולה על הילד הזה! מטורפת עליו!
באוטו הוא כבר קיבל את המתנות שלו: ספר של ד"ר סוס לאוסף, בובת רוח רפאים קטנה ועפרון שמצייר בארבעה צבעים. אז בתור התחלה הוא רשם את שמו בכתב ראי בעמוד הראשון של הספר החדש, כמו שלימדתי אותו, כדי שידעו שזה הספר שלו.
נסענו לסבא וסבתא. סבתא ישנה וסבא חימם לנו את האוכל.
ישבנו סבא, אחי ואני ואבא חזר לעבודה.
אחרי האוכל סבא הלך גם לנוח ואחי ואני קראנו יחד בספר החדש וציירנו בעפרון החדש עד שסבתא קמה והצטרפה אלינו למטבח כשבדרך היא מורידה לנו כאפה בישבן ואומרת כמה היא התגעגעה ושיש גם עוגה בתנור והיא כבר שמה מים לקפה.
אין כמו לשבת עם המשפחה, לספר ולשמוע חוויות, לצחוק יחד מהכל, להתחבק...
אשתו של אבא שלי הביאה לי טונות בגדים מדהימים שהיא קימבנה, אמא באה לאסוף אותי ועשינו קניות והכנו יחד מרק פטריות טעים וראינו סרט בנות...
אין כמו הבית, אין כמו להיות עם המשפחה בצפון!
לפני 18 שנים. 22 בנובמבר 2005 בשעה 20:57