שקי הבגדים מרוקנים על הכסא, שתינו מתפשטות ומודדות:
זה יפה אבל לא נסגר, זה נסגר אבל אי אפשר לנשום, או- זה מונח נפלא עליך! וזה עם גופיה ארוכה מתחת ומגפים יראה נפלא גם בחורף, את חייבת לקחת את זה! וואו, איזה סקסית את נראת בסוודר הזה! תראי איך הוא מדגיש לך את הטליה!
מדי פעם גיחה לסלון להראות לאמא את הדברים המגונדרים באמת וישר לחזור לחדר החמים והנעים של אחותי (החדר הישן אצל אמא בבית, ששם אני ישנה כשאני אצלה).
והשמלות... איזה שמלות! שמלת הערב בצבע אפרפר ירקרק כמו ים ביום סגריר, מבריקה וארוכה... זו שמלה ללבוש בנשף או בחתונה.
"יהיה לך מה ללבוש בחתונה של אחותך" הלוואי ועד אז אשאר באותה המידה, ה' יודע מתי זה יקרה, כנ"ל לגבי כל שאר האחים הרווקים הנצחיים שלי (כמוהם כמוני...)
והסט השחור עם השיפון והיהלומים? מדהים! אבל לאן לובשים כזה דבר?
טיצ'ר, אולי תארגן שוב מייל דום בבגדי נשף, אחרת הבגדים האלו יקברו לנצח בארון...
"אז אולי תלבשי את זה ליומולדת שלך בשבוע הבא?"
איזה מהם? השמלה הארוכה? הסט השחור? ומה עם השמלות המדהימות שיש לי כבר בבית? והמכנס השחור שקניתי לפני חודשיים בנהריה? הוא גם יראה נפלא עם המחוך החדש שהבאת לי...
"אז אולי תחליפי בגדים כל חצי שעה, כמו מנחות בטקס האוסקר?"
לא, אני שונאת להתעסק עם הבגדים כל הזמן...
"אז אולי תעשי מה שאני עשיתי, תפרסי הכל על המיטה ותבקשי מXXXX לבחור?" זה רעיון מצויין, אבל זה אומר שהוא יצטרך לבוא לפני כולם, ואם נסמוך על זה אני אקבל את פני האורחים בתחתונים לגופי בלבד...
טוב, יש זמן עד יום שני בערב, אני עוד אלבש ואפשוט הרבה מול המראה יום או יומיים לפני עד שאחליט מה ללבוש.
בניגוד לבחורות אחרות שאין להן מה ללבוש - לי יש בעיית איכסון הולכת ומתהווה לי בארון. ועוד בעייה קשה - הצורך להחליט בעצמי (כמה פשוט להיות סאבית בקטעים האלה שהאדון בוחר לך מה ללבוש)
לפחות את שמלות הקיץ אני אשאיר פה בצפון בינתיים, גם ככה יש לי מה לסבל חזרה הביתה.
קניתי ציפה מבד סריג נעים בצבע דובדבן לפוך הכבד האהוב שלי... אני כבר מתה להגיע לרגע שבו אלביש לו את הציפה הרייחנית ממרכך ואתכרבל שם עמוק בפנים.
קניתי גם סדין סריג לילדון של החברה שלי, עוד מעט יש לו יומולדת שנה... איזה מתוק הוא! גם לו מגיע הפינוק הזה של מגע הסריג על הגוף.
ומחר אני אלך לחפש נעלים או שסתם אסתובב עם בת דודתי שניה לפני שהיא ממריאה לאוסטרליה ביום הולדתי, יחד עם אחי שטס לטנריף, גם באותו היום.
איזה יום כייפי היה לי היום...
ההתפנקות עם אמא בשופינג ובהתכרבלות מול הסרט ב DVDעל הספה בבית, והמדידות עם החברה המקסימה שלי, ובערב SMSים בשפע ממחזר חדש (שנשמע חמוד במיוחד)
אין כמו להיות בבית שבצפון!
לפני 18 שנים. 23 בנובמבר 2005 בשעה 21:33