אבל מפעילים עלי לחץ אנשים שחסר להם חומר קריאה ומכורים למינהם
(:
חזרתי היום מהצפון, היה כל כך כיף שאם לא היתה לי עבודה הערב בטח הייתי נשארת עוד קצת.
הגעתי צפונה ברביעי, בדרך ברכבת חברה שלי עידכנה אותי בזכיה של גל פרידמן במדלית הזהב ואני כל כך שמחתי!!!! אבא שלי עבד פעם עם אבא שלו ודוד שלו כשהם רק התחילו להביא את גלשני הרוח לארץ, והם אפילו ישנו אצלינו בבית אי שם בילדותי הרחוקה על שפת הים בצפון. הרגשתי כל כך גאה!!!
בערב ישבנו כל המשפחה והתרגשנו מול הטלוויזיה מהנצחון הזה.
ביום חמישי הסתובבתי בין אבא לסבתא ולסבתא השניה עם אמא ואחי שבעצמו גם גולש (אמנם הוא עזב את גלישת הרוח לטובת הגלים, אבל עדין הוא איש ים עם מי מלח שזורמים לו בורידים דרך קבע). אכלנו צהרים במסעדה הקבועה שלנו בנהריה ואני חייבת לפרגן כאן ולהמליץ על "אל קנטו" בשד' הגעתון לקראת הים, מסעדה איטלקית קטנה עם אוכל משובח! לדעתי זו המסעדה הכי טובה בעיר הקטנה הזו (בכל אופן ממה שבדקתי, ואין הרבה מה לבדוק במקום הנידח אך נחמד הזה).
העברתי את ערב חמישי ואת יום שישי אצל אמא ואפילו בזכות הטיפים של CAT הצלחתי לראשונה להפעיל את הצ'אט מהמחשב שעד כה היה סרבן בכל הקשור לצ'אט של הכלוב, המון תודה לך שעזרת לי לפצח את הקוד ולדפוק את המערכת P:
הכנו ריבת אפרסקים מתנובת העץ שבחצר, וסלט ענק מהירקות מהסופר...
בשישי בלילה נפגשתי עם חברה מקסימה מקסימה, והלכנו לבית הקפה בכפר, שבדרך כלל הוא שקט ונעים, אבל הפעם הביאו לשם קריוקי!!!
קיטרנו "איפה הגאג כשצריך אותו???" היו שם הרבה אנשים מזייפים שהיה רצוי יותר שיוותרו בפיות חסומים, אבל לא התארגנו מראש אז נאלצנו לסבול סשן זיופים רע!
אבל למרות שנאלצנו להרים את קולנו כדי לגבור על הצווחות והקירקורים, השיחה קלחה ונהנינו לנו, היא מהקפה ברד שלה, ואני מהשוקו הקר ומשתי העוגיות (היא נתנה לי את שלה, לא טעים לה ממרח תמרים ואגוזים, ואני נורא אוהבת)...
כשחזרנו כל אחת לביתה, עוד חזרנו לקשקש בצ'אט כמו שתי מכורות, עד שהמחשב של אמא קרס ואני הלכתי לישון.
לקראת הצהרים אמא החליטה כי זה שכל הילדים בבת אחת בצפון זו סיבה טובה לחגיגה וקבענו שוב לאכול עם סבתא באל קנטו (אמא של אבא זו ההונגריה הבשלנית, אמא של אמא יודעת להפשיר, לפתוח קופסאות או להזמין למסעדות, אם כי בכל מה שקשור לחרוסת ולביצים חומות אין לה מתחרים!)
אחרי האוכל הלכתי שוב למקסימה מיום שישי, ויחד הלכנו לתפוס מנת ים משובחת בחוף בצת. התקשקשנו לנו שוב שעות כמו שתי קשקשתיות מצויות, תיצפתנו על אנשים והמצאנו להם סיפורים, ראינו את השקיעה וחזרנו אליה הביתה.
אחרי התארגנות קלה המשכתי בסיבובי...
פגישה עם איש נחמד והתנפלות על טוסט עם הרעב של אחרי הים, ומשם לטיול רגלי ממושך עם בת דודתי החיילת הקרבית ששיכנעה אותי ללון אצלה למרות שהיא קמה בבוקר בחמש כדי לחזור לבסיס.
אז אתמול הייתי ערה רוב הלילה והבוקר השכמתי בחמש ולא הצלחתי לחזור לישון, כל הבוקר עשיתי סידורים לסבתא וחזרתי למרכז ברכבת ישר לעבודה.
ועכשיו - פסיכית שכמותי, במקום ללכת לישון, כותבת בבלוג רק בגלל שמישהי פה שאני אוהבת במיוחד ביקשה, כי אין לה מה לקרוא...
לפני 20 שנים. 29 באוגוסט 2004 בשעה 23:18