אבל מי באמת יודע?
זה כל כך מבלבל לפעמים כל הסיפור הזה של רגשות, אהבה...
לפעמים זה כל כך עוצמתי שבטוח יודעים שזה זה ואי אפשר להתעלם, וככה זה היה אצלינו גם פעם, בפעם הראשונה שראיתי אותו, זה התחיל עוד מהמכתב הראשון ששלח לי - הוא היה שונה, הוא היה מיוחד...
כבר 5 שנים של נקודות מפגש מלאות משיכה ואז נתקים, פעם היה לי כיף עם הסוג הזה של המפגשים, פעם לפני שהיה לי כיף היה לי כואב, והיום? לא יודעת, בעיקר מבולבל לי...
עכשיו הכל עוד כל כך סוער - המריבות שהיו, השקרים שנחשפו, העזיבה ופתיחת תיק גרושין...
הוא רוצה רק להיות אחרי, הוא פגוע ופצוע ובא להתנחם אצלי, כמו תמיד כשקשה לו.
בכל פעם כשקורה לו משהו בחיים הוא מתקשר, גם כשפגש אותה אחרי נתק של שנים, גם כשהחליטו להתחתן, לפני החתונה וכמה ימים אחרי, תמיד הוא התקשר לספר ותמיד פירגנתי והייתי שם, גם כשכמעט ביטל את החתונה אז, חודשיים לפני, הוא בא אלי להתיעץ.
ואנחנו כל כך שונים וכל כך דומים...
הוא צפונבון סנוב ואני צפונית גאוגרפית שלא יודעת איך מתמודדים בכלל עם סכומי הכסף שהוא מרוויח, גדלתי במושב בבית צנוע אבל מלא אהבה, הוא נראה לי נלחם כדי לקבל הערכה מהוריו החצי ייקים חצי פולנים, הוא מסתובב עם מותגים שאני רק שמעתי עליהם ואולי מדי פעם ראיתי אצל אחרים, הוא כל כך שונה ממני בדברים האלה, וכל כך דומה באחרים...
גם לו יש נטיה לבחור את האנשים הלא מתאימים ולתת ללב להתרסק מחדש שוב ושוב ושוב... בזה אנחנו מאוד דומים.
והיום? אני נזהרת, מזמן לא התאהבתי, מזמן לא מצאתי אחד שיגרום ללב שלי לפעום בחוזקה, אבל כשאנחנו מחובקים - הלבבות שלנו הולמים יחד בהתרגשות, ואני מתבללת בכל פעם מחדש...
והוא מאופק, בקושי מביע רגשות, הופך הכל לבדיחה במין טון דיבור חצי מחוייך חצי מריר, והמבט העצוב בעיניים אומר לי תמיד את מה שהוא לא מוציא מהפה.
גם כאן אנחנו שונים, אני חייבת להוציא החוצה הכל, בכתיבה, בדיבור, אני אדם שמוציא את הרגש החוצה, ואצלו זה כלוא בפנים, ואני לא תמיד מעזה להגיד דברים כשאני איתו, אני לפעמים נדבקת ממנו במעצורים ואני חייבת להתגבר, אני אהיה חייבת לדבר, חייבת לתקשר ולנסות ולהבין מה החיבור הזה שבינינו? מה הוא אומר? מה עושים עם כל הרגש הזה?
הלוואי וידעתי מה באמת אנחנו מרגישים...
אבל איך באמת יודעים אם כל הזמן נזהרים?
לפני 18 שנים. 13 בדצמבר 2005 בשעה 8:20
