וניל עם פיצפוצית

לכל אחד, וגם זה רק בערך...

בשבת בבוקר התחלנו את החגיגה באופן רשמי (באופן בלתי רשמי אנחנו חוגגים בכל יום את קיומה של הנסיכה שלנו).
שולחן מלא מתנות, בלונים וסרטים נוצצים בכל מקום, טיול לפארק הקופים, עוגת גבינה ובסקוויטים עתירת שוקולד, קצפת ודובדבנים, ומה לא?
ביום שני - עוד חגיגה והפעם בגן: עוגת שוקולד פשוטה אך טעימה בטירוף (מתכון בהמשך, אולי 😄 בקישוט של צב שהשריון שלו עשוי מעוגיות טעימות של הקונדיטורית המקומית המוכשרת שלנו, הרבה קרם שוקולד, פיצפוצי שוקולד מריר בתוך העוגה כי אין כזה דבר יותר מדי שוקולד מריר משובח, והזדמנות ללבוש חליפה מקסימה מארה"ב דקה לפני שהיא קטנה מדי.

אתמול באו אלינו בבוקר ילדי הגן הורים כי אחת האימהות עם גב עלק תפוס, וביקשו ממני להחליף אותה בתשלום. אחת הבנות בגן היא חברה טובה שלנו, ילדונת שגדולה בדיוק בשנה מהנסיכה שלי ושאת ההורים שלה אנחנו מכירים בערך 18 שנים אם לא יותר, פחות או יותר מהזמן שהם התחילו להכיר אחד את השני/ה. והיא חוגגת יומולדת היום.
התחלנו לחגוג לה כבר אתמול עם הילדים, חילקתי בלוני צורות, שרנו "מחר יום הולדת" וכיבדנו בקרטיבים אחרי ארוחת העשר של הזאטוטים.
אמא שלה היתה צריכה ללדת בכל יום ולא ידענו אם תספיק לחגוג לה היום בעצמה ולכן רציתי לפרגן לה קצת חגיגה למקרה שמשהו יקרה ויתפנצ'ר להם התכנון המקורי.
בסופו של דבר היא הזמינה את ילדי הגן ואותנו להבוקר, ואני הייתי בכוננות למקרה שהצירים יתחילו והיא ובעלה יצטרכו להעלם מהשטח לפני שהסבים יגיעו מהמרכז.
בבוקר היא אמרה לי שהצירים בכל 17 דקות ושנתחיל לפי התוכנית ונראה מה יהיה...
במהלך המסיבה היא כבר עלתה לחדר השינה לנשום עמוק בשקט ובעלה ואני נשארנו לארגן את המסיבה ולתפעל הכל.
אחרי טקס העוגה והרמת הכסא התחילו ההורים לבוא ולאסוף את הילדים האחרים ואני נשארתי לעזור לסדר ולחכות איתם עד שהסבא וסבתא יגיעו.
הצירים כבר היו כל 7 דקות.
עד שהסבים הגיעו כבר הכלים היו בכיור, הצעצועים במקום, השולחנות נקיים והייתי בדרכי לאסוף את המטאטא מהמרפסת.
הקטנה שלי כבר היתה שפוכה אחרי השכמה ב- 05:30 ולילה עם יקיצות מחלומות לא נעימים במיוחד (הרצל לא תמיד עובד ב 100% מסתבר :), וגם אני הרגשתי שלמרות האדרנלין העייפות מפעפעת.
יצאנו הביתה, השארנו את הסבים עם כלת יום ההולדת ואחיה הגדול שבינתיים חזר מהגן שלו, הזוג ההריוני התארגנו ליציאה לביה"ח הקרוב כי הסבתא אמרה לה שמספיק שבפעם שעברה היא ילדה באמבולנס, וכדאי שהפעם יצאו בזמן.
עכשיו הגורה שלי ישנה, ואני מורידה את התמונות שצילמתי למחשב כדי לשלוח אותן במייל לחברים.
יש שם את התמונה האחרונה של הבטן ההריונית (אלא אם הבעל יצלם עוד כמה בביה"ח לפני הלידה) והרבה תמונות של ילדת יום ההולדת עם אבא שלה וגם עם שאר הילדים.
מה שההורים קיוו שלא יקרה, כנראה קרה והיא מקבלת היום ליום ההולדת אח קטן.
גם ככה זה חודש צפוף במשפחה שלהם, לאמא היה יום הולדת לפני שלושה שבועות, לבן הבכור לפני שבועיים ולאבא לפני יומיים. עכשיו הבת הסנדוויצ'ית הטריה תאלץ לחגוג כל חייה את יום ההולדת שלה עם אח קטן.
איך צחקנו על זה, אבא שלה ואני - שזה יגרום להרבה הוצאות: גם על חודש ימי ההולדת וגם על פסיכולוג לילדה (: