וניל עם פיצפוצית

יש מכל וכל שכאלה...
גם במציאות היומיומית וגם בוירטואליה.

יש את המבקשים חברות באתרים מסויימים לא כי הם מתעניינים במי שאת/ה ובמה שיש לך לומר, אלא רוצים לדחוף לך עוד ועוד מהקשקשת הבלתי פוסקת שלהם ולהרוות בך ובשכמותך את הצמאון הבלתי נדלה שלהם בקהל. הם לא יטרחו לקרוא מדבריך ולא יגיבו, אבל ישלחו לינקים לפוסטים החדשים שלהם בכל יממה בממוצע.
תודה לאל שכאן אין את בקשות החברות האלו. כאן בצנעה כל חבר זהב מארגן לעצמו את רשימת הקשר ואת הבלוגים המועדפים, ואף אחד לא יכול לדעת בכמה ואצל מי הוא רשום באותן רשימות. הדרך היחידה היא לראות כמה צפו בבלוג שלנו בכל יממה וגם כאן לעולם לא נדע אם היו אלו שני סקרנים שקראו את כל מה שכתבנו בשנה האחרונה או כמה מאות שקראו רק את הפוסט האחרון.
אני אוהבת את המיסתורין הזה פה שמונע זנות רייטינג וכמיהה לכוכבים.
פה חברי האמת הוירטואלים הם המגיבים בבלוג או בפרטי, כאלו ששיחות נרקמות מאחורי קלעי הבלוג, רסיסי חיים מתגלים מעבר לפרטים שנמסרו לכולם, לפעמים אפילו הם קמים לחיים האמיתיים מתוך הוירטואליה בשיחות טלפון, מפגשים ואז הם הופכים לחברים גם בחיים האמיתיים...
אלו מעטי המעט שעושים חשק לשוב לכאן ולהקיש אותיות מהלב אל המקלדת, וללחוץ על "שמור פרסום" כשמגיעה תחושת הרוויה.

במציאות היומיומית זה די דומה,
יש את החברים שמתקשרים רק כשצריכים משהו ממך. פתאום הם נזכרים שאת/ה קיים/ת.
אולי הם חושבים עליך מדי פעם, אבל לא טורחים ליצור קשר כשהכל על מי מנוחות.
עם חברים שפעם היו חברים באמת קרובים זה עוד נסלח, לכולנו יש תקופות כאלו של העלמות, אבל איתם יודעים בוודאות שהם תמיד שם בשבילך, אם גם פתאום נזדקק לעזרה או עצה חכמה. אלו החברים שתמיד נמצאים בלב, גם ממרחק.
אבל אלו שנזכרים רק כשצריך?
תודה, אבל לא תודה. אם זו היתה רשימה בפייסבוק הייתם כבר נמחקים.

ויש את החברים הבודדים האלו, שבד"כ לא צריך יותר ממניין האצבעות כדי למנותם -
אלו שתמיד שם ויהיו שם לעולם!
אלו שגם בתקופות מטורפות לא נעלמים לגמרי, ומתקשרים או שולחים הודעה קטנה שאומרת "התגעגעתי" או "אני אוהב/ת" וממלאים את הלב בכל כך הרבה חום ואהבה!

אז למעטי מעטים אלו, ליהלומים הנדירים, אני מקדישה את הפוסט הזה כדי להודות על שאתם כאלו חברים וחברות נהדרים!!!