וניל עם פיצפוצית

שוברת שיאים של מינימום שעות שינה בלילה וקימה בשעות לא אנושיות לפנות בוקר בימים אלו.
כמובן שגם כשאני בבית מוקדם אני לא מסוגלת ללכת ישר לישון, אני צריכה למקם את עצמי ואת הדברים בבית קודם, ולהדליק את הבויילר כדי שיהיו לי מים רותחים לשלוק את עצמי כמו שאני חייבת בסוף כל יום עבודה מתיש, ואז עם הטרנינג האפור והחם אני מתכרבלת לי בספה שבסלון עם אנשים שאני אוהבת ונורא קשה לי לנתק את עצמי וללכת לישון.

לא יודעת איך הצלחתי ב 05:30 הבוקר להכין ולהדביק שני שפמים ולאפר איפור תקופתי כמה בנות כולל את עצמי, ולעזור למעצב שיער לעשות לכולנו תסרוקות של פעם, להיות ניצבת ולהתחבק עם כוכב האגרוף שמגולם ע"י שחקן נחמד בשם מיקי (כבר פעם שניה החודש שאני מתמזמזת עם מיקים, גם בעלת הפאב בדייט ההזוי היתה מיקי) הוא מנצל היטב את הפרווילגיה שמספקת לו הדמות ומפלרטט איתי על הסט, והיום בצילומים הייתי קרובה מאוד להרדם בעמידה על הכתף החסונה שלו מרוב עיפות בזמן החיבוקים והנשיקות מול המצלמות (על הלחי, בכל זאת זה דוקומנטרי...)

אחר כך היו גם שני שחקנים להזקין, אחד מהם בצעירותו היה המספר בסדרת הקאלט "בולבול הקבולבול"... מסתבר שעד היום, כמעט 30 שנה אחרי הוא מוכר לאנשים קשישים כמוני משם ולא משום הפקה אחרת בה השתתף... ככה זה כשיש רק ערוץ אחד בטלוויזה (אם לא מחשיבים את מצרים וירדן).

צילמנו בכל מיני מקומות בת"א תוך כדי ארגון כמה סגירות אחרונות לצילומים של מחר (תודה טיצ'ר, על העזרה, בזכותך יש לנו מיקרופון כמו של פעם לשחזור של הקרב אגרוף) וקינחנו בצילומים באיזה דוכן פייס בכרם התימנים גבול שוק הכרמל, בשלב מסויים כשכבר ממש ניקרתי, קמתי והלכתי לקנות קצת פירות וירקות הביתה, זה החזיק אותי ערה בכוח עוד כמה דקות...

אחר כך ישבתי רועדת מול המוניטור, מכורבלת בשני הסוודרים שמרוב עייפות כבר לא הצליחו לחמם אותי, והייתי על גבול הקטטוניות עד סוף היום. לגשת לפדר למישהו את האף נראה לי ברגעים האלו כמו טיפוס על האוורסט.

אני מנקרת פה על המקלדת להשאר ערה עוד קצת, עד שיהיו לי מים רותחים במקלחת, ומשם לטרנינג ולספה או למיטה...

אבל לפני השינה אני אטעם מהפסיפלורות שהבאתי מהשוק, הן יפות מכדי להתעלם מהן עד למחר.