וניל עם פיצפוצית

הקטנה כבר בת שנתיים, מקשקשת כמו בת 3 וחצי וגם נראית כמו משהו בגיל הזה...
הקבוצה לגיל הרך כרגע מלאה בקטנטנים, היא מסתובבת בינהם כמו בייביסיטר בגיל תיכון, מגישה להם מוצצים, בקבוקים, שמיכות וחיתולים ומשעשעת את כולנו בשירים, סיפורים וריקודים.
בחברת בני גילה היא לא מגלה יותר מדי עניין, היא מחפשת את הגדולים יותר, את בני ה - 4 ומעלה בעיקר.
אני בדילמות - אם חשבתי להשאר בבית עם עוד שני קטנטנים בתשלום יחד איתה, עכשיו אני חושבת שוב...
שלא תשתעמם לי הילדה, אולי הגיע הזמן לחפש לה משהו מאתגר יותר.
המחשבה על פרידה קשה, אפילו אם זה רק חמישה בקרים בשבוע.
ברור לי שאני לא אכניס אותה למסגרת של הקטנטנים, את זה יש לי בזול במרכז לגיל הרך, אני לא הולכת לשלם כמעט אלפיים ש"ח כדי שישעמם לה או שתהיה בייביסיטר לתינוקות.
או שתכנס לגן טרום חובה של המועצה או שאני אחבור לקבוצה של החינוך הבייתי שם יש ילדים בגילאי 3 ומעלה לשנה הקרובה. זה גם זול וגם עם ילדים גדולים כמו שהיא אוהבת וזה גם ידחה בעוד שנה את הפרידה מהאמא המכורה...
בחודש הבא תהיה מאבחנת שתקבע אם יאשרו לי להכניס אותה לגן המועצה למרות גילה הצעיר, זה לא רע להיות הכי קטנה בקבוצה, אני ילידת החורף ותמיד הייתי הכי קטנה בגן ובכתה, אבל לכתה א' הגעתי כשאני כבר יודעת לקרוא וזה היה בימים שעוד לא טחנו אוריינות בגני הילדים. למדתי לבד בעזרת המשפחה. גם הבת שלי מראה סימנים של צמא מטורף לידע ואהבת הלימודים. אני האחרונה שאמנע זאת ממנה.
עכשיו רק צריך לבדוק את האופציות ולמצוא את מה שהכי טוב עבורה.
בינתיים יש לנו את השגרה שלנו, והיא לא רעה בכלל...