וניל עם פיצפוצית

שוב ניצלנו את השבת היפה ליום כיף עם הגורה.
התחלנו כהרגלנו בחוף הים של ילדותי בשחיית בוקר ממושכת וביקור קצרצר אצל אחי בבוטקה (אחי הוא המציל שם).
מהחוף המשכנו בסבב סבתות וסבים - הרבה אושר מביאה הקטנה הזו אליהם, כשהיא מתרוצצת לה שזופה ורטובה קלות ומנשקת נשיקות מלוחות ממי ים את כל המשפחה.
אח"כ קפצנו לעוד שעה פלוס בחורשה שבכפר, שם רכזת הגיל הרך אירגנה פיקניק משפחות נפלא, מלא אטרקציות.
ממני ביקשה להכין לה דיסקים של מוזיקה "לכולם, לא רק לילדים, עם עדיפות לישראלית".
אז מצאתי את עצמי יושבת בבית עם ערימת הדיסקים האהובים עלי, ומנסה לצמצם את שפע השירים שאני אוהבת לכמות שתכנס ב- 3 שעות של הפיקניק.
מזרחי לא היה שם, אבל החל מהחלונות הגבוהים ועד לשב"ק ס' כן, עם משינה באמצע וגידי גוב יקירי משכבר הימים, ושלום חנוך (שיר אחד בדואט עם שלמה קרצי כי אותו בפרנציפ לא הייתי שמה לבד מסיבותי האישיות) ויהודית רביץ, שוטי הנבואה, גלי עטרי ועוד הרבה שאני כרגע לא מצליחה לשחזר מי נכנס ומי קוצץ החוצה בכאב מפאת חוסר מקום בדיסקים.
אחה"צ קיבלתי טלפון תודה מהרכזת. הדיסקים היו הצלחה. אנשים ניגשו ושיבחו את העריכה המוסיקלית יוצאת הדופן.
אני מצידי הודתי לה על ארגון אירוע מקסים!

הקטנה נהנתה מכל רגע שם - קודם הכינה פיתה בטאבון ומרחנו קצת ממרח שוקולד השחר, כמובן. מרוב התרגשות הפיתה נאכלה רק שעות אח"כ בבית.
בפיקניק היא היתה עסוקה בעיקר בפינת החי, ליטפה וחיבקה את הנחש שעד לפני כארבע שנים היה חיית המחמד של אחי, ונמכר בכאב רב למפעילת המרכז הזיאולוגי הקרוב לביתנו כיוון שהרתיע אורחות (וגם אורחים מסתבר) מלהגיע אל ביתו.
היא גם ליטפה כמה ארנבות חמודות ופלאפיות אבל חזרה שוב ושוב לנחש עד שהביאו את סוס הפוני.
מהרגע הזה היא פשוט רק חיכתה בכליון עיניים לתורה לרכב, התישבה על האוכף כאילו בילתה את כל חייה עליו ורכבה ללא טיפת פחד, בגו זקוף וחיוך ענק.
המפעילה שאלה אותי אם היא רוכבת מנוסה, עניתי שזו הפעם הראשונה שהיא ממש יושבת על סוס ולא רק מלטפת. המדריכה אמרה שהיא מזהה כאן כשרון טבעי, הקטנה והפוני כבר היו עמוק בעולם משלהם. חייכתי ועניתי שזה כנראה גנטי, האבא שלה קאובוי.
הן יצאו לסיבוב ואני נשארתי בצד עם מצלמת הוידאו. כשהן חזרו המדריכה אמרה שרואים שאבא שלה קאובוי, היא קלטה את התנועה של הסוס באופן טבעי והגיבה אליו מדהים.
נראה לי שנתחיל לבקר בתדירות עולה בחוות הסוסים שבסביבה.

את החיוך של הקטנה היום שום נפילה ושום עייפות לא מחקו.
ברגע שקמה משנת הצהרים היא מיד ביקשה לרכב שוב על הסוס, הסברתי לה שהסוס כבר חזר הביתה אבל הבטחתי לה שעוד נבקר אותו והרבה!