וניל עם פיצפוצית

נר ראשון של חנוכה תמיד מלא בזכרונות מן הילדות

נולדתי יומיים לפניו בתאריך העברי שלי, וכל הילדות חגגתי את יום ההולדת בנר הראשון, עם עוגת ריגויאנצ'י וסופגניות שסבתא הכינה, והמוווון נרות, נרות ליום הולדת ונרות של חנוכה שהדלקנו תמיד חנוכיה לכל ילד (כל אחד עם היצירה המקרטעת שהוא הכין בגן/בבי"ס מחתיכת קרש ופקקי מתכת).

אמא היתה תופרת לי בגד חדש לחג/יומולדת, אני זוכרת במיוחד את החליפה עם החצאית האפרסקית והווסט הפירחוני בצד אחד ואפרסקי מצד שני מפלנל רך ונעים, אני חושבת שהייתי בת 8 ביומולדת הזה, אני צריכה להסתכל באלבום אצל אמא לראות מה כתוב שם, היא תיעדה הכל ואבא תמיד צילם (אולי זה מסביר את חיבתי העזה לאנשים גבוהים עם מצלמה 😄

היינו שרים שירי יומולדת ומיד אח"כ שירי חנוכה, את "מי ימלל גבורות ישראל" תמיד התחלנו בנסיון לשיר בקנון שהסתיים בערימת ילדים מתגלגלים מצחוק ואמא מתיאשת.
אני לא מבינה איך אמא שלא יודעת לשיר תו אחד מבלי לזייף ציפתה שיוולדו לה ילדים שיצליחו לשיר בקנון...

והגרסא הבייתית של "מעוז צור" שעברה מדור לדור במשפחה:

"מעוז צור ישועתי
מיקי מאוס עשה פיפי
הוא הלך ברחובות
עם מכנסים רטובות"

ובין צחוק לצחוק שרנו בזיוף ובשמחה את כל שירי החנוכה שלדעתי יש יותר מהם מאשר לכל חג אחר.

וכל מה שאני צריכה כדי להזכר בטעמים הוא רק לעצום עיניים וכבר אני מרגישה את טעם אבקת הסוכר הנמסה על הלשון והאווריריות הנעימה של הסופגניות של סבתא שהן בועה של טעים ולא גוש בצק כבד כמו רוב הסופגניות שמכינים כיום.

והריגויאנצ'י - עוגת שוקולד עשירה עם קרמים שוקולדים עם קפה וליקר, והיא תמיד היתה מקושטת כל כך יפה כמו שרק סבתא שיודעת לצייר ורוצה לפנק את הנכדה הבכורה יכולה לקשט...

ובא לי להיות עכשיו אצל סבתא, עם כל המשפחה, לחגוג כמו פעם את יום ההולדת בנר הראשון של חנוכה, כמו כשהייתי ילדה, ושאחי הקטן בן ה 5 יחווה את האור והאושר הזה שחווינו אנחנו אז, למרות שאמא שלו לא מזייפת, אבל לא חושבת שהיא גם תנסה לשיר איתנו בקנון...
ואבא שוב יצלם רק הפעם בדיגיטלית ולא בפילם שחור לבן כמו אז...

אבל עכשיו אני במרכז, וגם שניים מהאחים שלי בסביבה ואח אחד בכלל בטנריף, וכולנו עובדים ולא יכולים להגיע לסבתא וסבא ככה סתם באמצע השבוע כדי להדליק יחד נרות יומולדת ונרות חנוכה...

לפחות תאריך הלידה שלי מהווה תירוץ טוב להיותי פירומנית ולחיבתי למשחקי שעווה (: