וניל עם פיצפוצית

שלשום כחלק מההפקה שסיימתי היום, איפרתי את שימי ריגר בערוץ הספורט, אמרו לי שהוא היה המאמן של הפועל ת"א וחשבתי על ניל הוניל שבטח יכולתי לדבר איתו פעם על זה בהנאה.
אבל לא דיברתי איתו, אנחנו כבר לא מדברים המון זמן, אני כועסת עליו, הוא לא קיים הבטחות, הוא לא עמד במילה שלו, והוא אכזב אותי כמה וכמה פעמים אז חתכתי.
אפילו ביום הולדת שלי הוא היה מאכזב עם SMS לאקוני למדי, מנסה להתחנף בצורה צולעת, במקום לנסות ולתקן את הנזק שעשה בשיחה אמיתית או במתנה שבאה מהלב, הבנתי שהאיש הזה לעולם לא יבין אותי ולעולם לא יוכל להיות חבר טוב אם לא ינסה לדעת מה חשוב לי באמת.

והיו כל כך הרבה דברים אחרים שיותר חשובים לי, ההפקה הזו וההתחלה החדשה ישנה שאולי הפעם תגיע לכיוון שלפני כמה שנים נבהלנו ממנו כי זה היה מוקדם מדי אז, כל אלו הסיטו את המחשבות לכיוון אחר חיובי יותר ויצירתי יותר.

ואז אתמול, למרות הצינון האיכסי הזה היה לי יום מדהים!

יום שבו פגשתי חבר יקר שהפתיע אותי עם עוגה וחיבוק ודיסק משגע...
יום שפינקתי את עצמי בכריכת עץ חדשה לאלבום תיק העבודות שלי, כזה שאצייר עליו באקריליק ברגע שיהיה לי זמן ואהפוך אותו ליפיפה ומרשים...
והלכתי לפוטו שליד הבית ששם יש בחור מקסים שתמיד כיף לנו לקשקש והוא והחברה שלו הזמינו אותי לבקר אותם בבית החדש ברגע שיהיה לי זמן,
והבאתי מהספריה שני ספרים שאני מקווה לקרוא בקרוב, כשיהיה לי זמן שוב,
ואכלתי לזניה טעימה עם בייבי וחברה שלה בפיצריה ליד הבית,
ויצאתי לערב מקסים של עבודה מהנה בדוגמנות עם שתי נשים מדהימות שהיה לי העונג להכיר, ואביס הצטרף ועזר לנו לפתור בעיות טכניות שבלעדיו לא היינו מצליחות להגיע לתוצאות המוצלחות שיצאו בסופו של דבר, וגם הנר שני הוא אחת מהיצירות של אותו ערב מהנה.
חזרתי מרוחה מעייפות עם חיוך ענק, ראינו עוד CSI והלכתי לישון.

הבוקר שוב היתה לי השכמה ממש מוקדמת, תודה לאל אחרונה לזמן הקרוב...
יום צילומים אחרון לסרט הזה, שהתחיל כבר בהזדמנות ליחצן עצמי במשרד הפקות שהיה צמוד ללוקיישן הראשון, דיברתי עם העובד הנחמד שפתח את המקום והתלהבתי מהעיצוב והוא אמר לי שזה משרד הפקות אז ישר נתתי לו כרטיס ביקור וסיפרתי לו מה אני עושה במסיבות. הוא התלהב ואמר שיעביר את הכרטיס לבנות שמנהלות את המשרד.
בלוקיישן השני היינו שאר היום, יום ארוך ומתיש אבל זכיתי לראות בו קטע קצר בו אני משתתפת בתור דמות משנות ה- 40 וזה היה משעשע לראות את עצמי בשחור לבן בסרט יעני ישן, עם תסרוקת ואיפור ובגדים של פעם...
ובין לבין בהפסקות עילעלתי בעיתון וראיתי שם יותר מדי איזכורים מן העבר שקשורים לניל הוניל וזה התיש אותי שוב לכעוס עליו ואני יודעת שזה לא בריא לי ושהגיע הזמן לשחרר את הכעס, אבל אני לא מושלמת ובעייפות של עכשיו הכי התחשק לי להרביץ או לצרוח עליו אבל בעצם אין לי אפילו חשק לזה.
סתם בא לי למחוק כל רגש שם, ולהמשיך הלאה להזדמנות אמיתית לזוגיות, ולמשפחה ולילדים...

האיש הגדול במילואים עכשיו, ואני הייתי בהפקה תובענית לא פחות, ועוד מעט יהיה לו ולי יותר זמן ונראה מה יהיה שם ואיך נרגיש יחד ולבדוק אם אולי הפעם זה באמת יתפוס...