"משעמם לנו" קיטרו כמה וכמה אימהות במרכז לגיל הרך.
"חם ואי אפשר לצאת החוצה עם הילדים ומה כבר אפשר לעשות בבית?"
אמרו וביקשו ממנהלת המרכז לארגן עוד יום אחה"צ או לפחות לתת להן את המפתח למועדון והן יגיעו לבד עם הילדים.
הן רוצות שנעשה סבב ובכל פעם אמא אחרת תעביר פעילות ונעצו מבט באחת האימהות שהיא גננת מוסמכת ובי.
"מצטערת בנות, לי אין זמן להשתעמם. הלוואי והיה לי..." עניתי, "אל תבנו עלי".
בחיאת ראבק, כמה קשה להפעיל ילד/ה אחד/אחת בבית?
חם? לוקחים גיגית מים וכל מיני כלים והילדים עסוקים שעות, ובצק? צבעי ידיים? מדבקות? חסרות הפעלות?
ומה עם לבקר חברים וקרובי משפחה? ים?
מה, לא מספיק שלוש פעמים בשבוע להיות אחת בטיטול של השניה לשעתיים בכל פעם???
השבוע טס לי גם ככה, ובמעט הזמן הפנוי שיש לי - לא חסרים דברים לעשות בבית, ערימות הכביסה תמיד גדלות וכך גם הכלים בכיור, לטאטא את החול מארגז החול שבמרפסת שמגיע לכל חור בבית ואחרי כל זה אם יש עוד טיפת כוחות או לקרוא או לבהות באיזה מסך מרובע כלשהו ולתת למוח להתנוון קצת בשקט.
הלוואי והיה לי קצת זמן להשתעמם, לשכב ככה בלי לעשות שומדבר.
לפני 14 שנים. 18 באוגוסט 2010 בשעה 20:26