אתמול עבדתי בערב, בת מצווה בקיבוץ יחסית בסביבה (כארבעים דקות נסיעה מהבית, לא נורא) ועוד נסעתי לשם עם מישהי שאני אוהבת מאוד והנסיעה טסה לי וברור לי שאנחנו חייבות לשריין לעצמנו עוד זמן איכות ביחד.
הילדים היו סבבה, האוכל נחמד, המוסיקה בדציבלים רגועים יחסית ועבר נחמד.
חזרתי הביתה ונתבשרתי שהחתול הפח-סיאמי האהוב עלי שהוכרז כנעדר מזה כחודשיים שב הביתה כשהוא פצוע מקרבות ייחום. כמובן שההיעדרות שלו החלה בדיוק כשהיה מבצע עיקור/סירוס בכפר.
חייבים איכשהו להביא אותו למצב נטול הורמונים בהקדם, כי יש מצב שבפעם הבאה הוא לא יחזור מהקרבות האלו, יש כמה ביריונים ג'ינג'ים בצ'כונה, והוא - למרות גודלו וחוזקו - בכל זאת פח-סיאמי חצי מבויית.
אני מקווה שנצליח במשימה הפעם לפני שיעלם שוב.
כך או כך, הלכתי לישון עם חיוך.
בבוקר אמא שלי הביאה לי מהדואר חבילה - הגיעו הצבעים שהזמנתי מאנגליה.
הרגשתי כמו ביומולדת!!!
ישר פתחתי את החבילה והסנפתי את הצבעים והתבוננתי בהם בכל זווית ותאורה אפשרית.
כמובן שכשהנסיכה ביקשה להתאפר הסכמתי בשמחה (לפני שהחבילה הגיעה ולא ידעתי שהיא תגיע כבר, אמרתי לה "יותר מאוחר, עכשיו אני עסוקה" וברור שברגע שהצבעים הגיעו אז כל ההכנות לחג עברו לתחתית סדר העדיפויות אחרי לבחון לעומק את הצבעים החדשים שהגיעו 😄
ועכשיו המתנה הכי גדולה שלי התעוררה והתיישבה לי על הברכיים, אז באיחולי שנה נפלאה לכולכם, אני נפרדת מכם לעת עתה.
שנה טובה!
לפני 14 שנים. 8 בספטמבר 2010 בשעה 12:23
