מאז ומתמיד אהבתי את ראש השנה, הריח הזה של סתיו והתחלות חדשות באוויר.
אווירת חג שכזו...
אבל לפני 3 שנים מבלי שידעתי, החג הזה קיבל משמעות נוספת - אימהות!
הילדונת המדהימה הזו, שמקשקשת ומצייצת עכשיו במיטה, מתקשה להרדם מהתרגשות, נכנסה לחיי בשקט בשקט (אם לא מחשיבים את הקולות של עצם מעשה הפרו ורבו 😉 בערב החג.
מתנה נפלאה מזו לא יכולתי לבקש, לא לכבוד החג ולא לכבוד יום הולדת.
זו המתנה הכי מדהימה שקיבלתי אי פעם בחיי.
מאז כל יום הוא ראש השנה, בכל יום מתחיל משהו, ממשיך משהו, נגמר משהו.
חיוך ראשון מתחלף בהתהפכות ראשונה, שן ראשונה, צעד ראשון, מילה ראשונה, לכל דבר יש את ראש השנה שלו ולפעמים אני זוכרת לתעד את התאריך ולפעמים לא.
גם ככה אני מצלמת כמעט כל פיפס שלה, כי אני מרגישה שכל רגע אצלה ראוי לחיי נצח והזכרון שלי נוטה להיות בוגדני.
לחיי הקלות של הצילום הדיגיטלי שמכיל בתוכו תאריך ושעה גם אם אני לא אזכור לרשום כלום ביומן.
פעם היתה לי רשימה בראש שלפעמים עברה לדף - חלומות להגשים במהלך חיי.
קורס צלילה עשיתי, טיילתי קצת בעולם, למדתי המון ועוד היד נטויה, אהבתי בגדול ואהבתי בקטן ואת הדבר שתמיד היה הכי חשוב זכיתי להגשים בעשור השלישי של חיי - האימהות!
מאז הרשימה הזו הרבה פחות חשובה, ולא קריטי לי אם אלמד לנגן על פסנתר או אטייל באיטליה הקלאסית או כל דבר אחר שברשימה.
את הדבר הכי חשוב עשיתי. השאר זה פינוקים לא הכרחיים לנשמה.
תמיד הייתי אדם מאושר, בשלושת השנים האחרונות האושר הזה רק גדל וגדל וגדל.
זה לא תמיד קל, ויש רגעים שבא לצרוח, ושינה הפכה לדבר נדיר המציאות ויקר במיוחד, אבל הסיפוק הזה מהאימהות - אין לו שום אח ורע בעולם!
לפני 14 שנים. 6 בספטמבר 2010 בשעה 12:09