ממעטת לכתוב.
לא כי לא קורים דברים, אלא כי פשוט טוב כל כך להתכרבל עם הרגעים האלו ביני לבין עצמי ולא תמיד מתחשק לחלוק.
בשבוע הבא נעשה לנו חופשה משפחתית באילת,
הכל כבר מוזמן - טיסות ולינה במלון שעבדתי בו שנתיים לפני מיליון שנה בערך.
להראות לילדה עוד פיסת היסטוריה שלי ובעיקר חוויות חדשות:
טיסה, מלון, המצפה התת ימי (שראתה בתמונות באלבום שלי מהצבא בגיל 19 עם אבא שלה וכל החבר'ה מהצבא שעם רובם ניתק כבר מזמן הקשר), ריף הדולפינים ועוד כל מיני דברים שאין לנו בבית.
יש התרגשות באוויר, מדבקות של דגים צבעוניים, ספר על דגי ים סוף בדפדוף מאסיבי, שוטטות באתרים של האטרקציות באילת. זה כיף!
בסוף השבוע סבתא שלי באה להתארח אצלינו וזה גם כיף.
והנסיכה הקטנה גדלה מיום ליום, עצמאית, שנונה, מצחיקה, טובת לב ונדיבה אבל יודעת להיות אסרטיבית כשצריך, ואני מתבוננת בה גדלה ופורחת וכולי מדושנת מעונג.
אושר - מילה כזו קטנה לדבר כל כך ממלא, מספק וגדול!!!
לפני 14 שנים. 4 בנובמבר 2010 בשעה 8:53
