למרות קיצוצים "תודות" לישראייר, שמסתבר שיש לה רק שני מטוסים (שלמרות שרק יצאו מהניילונים, הם לא חסרים בבעיות) ולכן הסבירות של להמריא ולנחות בזמן המתוכנן היא אירוע שהסתברותו כשל ליקוי ירח מלא בשנה מעוברת ומטה, הגענו לאילת דקה לפני השקיעה, אחרי שפתחנו גנון בנתב"ג מהבוקר ועד שעות אחה"צ למען לא תתחרפנה בתי היקרה ושני חבריה החדשים שגם הם המתינו עם משפחתם לטיסה שבוששה לבוא.
שיחקנו בלעלות ולרדת מהמטוס פעמיים, נהננו ממופע סטנד אפ של דייל מבוזבז.
לפחות אם ישראייר יפשטו את הרגל מרוב פיצויים שיצטרכו לשלם ללקוחות מתוסכלים אז תמצא לו עבודה בקאמל קומדי קלאב או בערבי הסטנד אפ בצוותא, או שישובץ באיזו תוכנית פאנל.
ביום המלא היחיד שהיה לנו באילת בילינו בריף הדולפינים, ופגשתי ידיד ותיק מפעם, מהתקופה שגרתי ועבדתי באילת, וירדנו יחד לים לצלילה מדהימה!
צלילה שכזו יותר שווה מסקס!
רק מי שצולל יבין ויקבל אמירה שכזו.
ותודה לשפחת המזוודות והשמרטפות המשובחת שאיפשרה חוויה מדהימה זו, והכניסה לי לראש שאולי כדאי לי לחזור לצלול ברצינות ולהוציא תעודת מדריכת צלילה.
החייל החתיך ברכבת הביתה חושב שאת צודקת (סיפור ארוך, תקבלי בפרטי בהזדמנות).
היה כיף לחזור למקום שאהבתי לעבוד בו בתור אורחת בפעם השניה (ובטוח לא האחרונה) והיה כיף לגלות ששני עובדים מהצוות הותיק עדיין שם, וזכיתי לחיבוקים חמים שעשו לי טוב בלב כי בכל זאת עברו אי אלו שנים מאז 1996-7 כשעבדתי שם והם עוד זכרו אותי אחרי כל השנים...
לפחות הזכרון של מישהו עובד - פגשתי בטיסה הביתה מישהו שאני יודעת שאני מכירה ואפילו שהיינו חברים טובים, ואין לי שמץ של מושג מיהו ומאיפה אנחנו מכירים. המוח שלי כנראה התמלא מים בצלילה ומחק עוד כמה דברים מההארד דיסק המקרטע גם ככה של הזכרון שלי.
הגורה קישקשה בשמחה כל הדרך הביתה, מלאה בסיפורי חוויות מהחופשה, ואחרי מקלחת זריזה נרדמה תוך דקה.
ואני - מושכת את הזמן כי אם אלך לישון מוקדם אקום שוב לפנות בוקר, וזה ממש לא משהו שמתחשק לי לעשות!
כל שנותר זה לעבור על התמונות, למיין, לסדר אלבום, ןלהזכר בחיוך איך היה, ולהתחיל לתכנן את הפעם הבאה...
לפני 14 שנים. 18 בנובמבר 2010 בשעה 23:33
