וניל עם פיצפוצית

התחלתי השבוע פרוייקט חדש, מודל לציירת מקסימה, אנגלו סקסית אצילית שכזו...
אני מגיעה אליה בבקרים ואנחנו שותות תה ומתחילות לעבוד, עובדות יחד בהרמוניה.
היא מתיעצת איתי לגבי הציורים שכבר הכינה בסדרה הזו לתערוכה ויחד אנחנו מגבשות את התמונה הרביעית בה אני אצטייר.
אתמול היא רק ציירה כדי להכיר אותי, ללמוד את הצורות והגוונים, היום כבר חיפשנו את התנוחה הנכונה והתלבטנו יחד בין כמה אפשרויות עד שמצאנו את זו שהיתה הכי מעניינת והכי נכונה לסדרה.
היום היא עבדה על הסקיצה הראשונית לתמונה ומחר היא תעתיק את הסקיצה בגדול על הקנבס שעליו תושלם היצירה.
בהפסקות אנחנו מדברות בכיף, ובזמן העבודה מאזינות למוסיקה, בעיקר קלאסית, לפעמים קצת ג'אז.
היא אמרה שיש בי שקט פנימי שמאוד עוזר לה לתהליך היצירה, שהרבה מודלים שהיא עבדה איתם היו חסרי שקט וזה הפריע גם כשהם לא ממש זזו, משהו בהבעות הפנים...
היא קוראת אותי, אני לא צריכה להגיד מתי אני צריכה הפסקה, היא קולטת את השינוי הקטן הזה שבפנים בין שלווה לאי נוחות וישר אנחנו יוצאות לכמה דקות הפסקה.
זו פעם ראשונה שאני עובדת בצורה שכזו אינטנסיבית עם אמן, ויש משהו בטכניקה הזו של ציור בשמן, בעבודה ממושכת של כל יום קצת שיוצר תהליך ממושך של בריאה.
אני אוהבת להתבונן ביצירות שתלויות אצלה בסטודיו, לחקור את משיכות המכחול, לנשום פנימה את האווירה, להרגיש מה שהם הרגישו בזמן שהיא ציירה.
יש משהו בציור בשמן שעושה את הציור חי, יש בו מרקמים וריחות וטעמים בצורה מיוחדת, לא ממש נתפסת, אבל משהו בהוויה הזו חי
כבר קבענו ימים לשבועיים הבאים, 3-4 פעמים בשבוע, לשבת יחד בבקרים, באינטימיות של שתי נשים יוצרות, כל אחת בזמנה, כל אחת בדרכה, ויש שם כזו הרמוניה וכזו שלווה שפשוט עושה לי נעים!