אחרי כמה ימים ארוכים בצפון.
עוברת על המשפחה תקופה קשה שם, בעיקר על אבא ואשתו, מעבר של מקומות עבודה וכספים שלא מגיעים בזמן ויש ילד קטן שמרגיש את המתח באוויר ולא קל לכולם שם...
ועוד בשישי בדרך לארוחה משפחתית סבתא נופלת ונפצעת (לא רציני, תודה לאל!) ואנחנו רצים איתה לקופ"ח לפני שהרופא הולך הביתה וחובשים אותה ונותנים הפנייה לצילום וכל הבלגנים האלה ויש לי רכבת אחרונה למרכז ובסופ"ש יש עוד כל מיני דברים שצצים ובסוף לא הלכתי למסיבת הכלוב למרות שבעצם חזרתי מהצפון במיוחד, לא היה לי כוח - הלכתי לישון מותשת.
והרבה אנשים שאני אוהבת עוברים דברים קשים, משהו באוויר כנראה...
כמה כוכבים בהיבטים מאתגרים ו/או כמה ברטרו כנראה, אין לי אפילו אנרגיה לבדוק.
מוצאת את הנחמה בבית הנעים, בטס המלקקת והמכשכשת בזנב, בשותפה המדהימה שלי בייבי ובחברים שבאים לבקר, וישנה המון, עייפות כזו שנופלת עלי מבפנים ומבחוץ.
ובין לבין יש כבר הכנות לפורים, וטלפונים לעשות ומיילים לשלוח כדי לשווק ולארגן הכל לחג שבו אני עובדת הכי הרבה.
והמזל הכי גדול שיש את כל הרגעים הקטנים אך הכל כך משמעותיים בימים שכאלה, סתם טלפון מחברים שאני אוהבת שפתאום מחמם את הלב, ויום השמש הנפלא הזה שהיה היום והפקעות ששתלתי באדנית ובעציץ ואני מחכה בכל יום בהתרגשות לכל ציץ שיצוץ מהם ומחכה בעיקר לפרזיות שיפרחו בניחוח המתקתק כדבש.
מחרתיים אולי אצא למועדון, חבר טוב ביקש ממני "לארח" אותו שם לראשונה, אותו וכמה מחבריו. הם קוסמים אז אל תבהלו אם פתאום באמצע הצלפה יבקשו מכם לבחור קלף, לחבר'ה האלה יש כמה סטיות שאנו לא רגילים להן אבל הן בלתי מזיקות ברוב המקרים (:
לפני 18 שנים. 5 בפברואר 2006 בשעה 22:42
