וניל עם פיצפוצית

אתמול היה לי ערב נפלא במחיצת זוג חברים, עונג טהור, אושר צרוף, חזרתי הביתה בריחוף...
הרגשתי עשירה בדברים הכי חשובים בחיים - משפחה נפלאה, חברים מקסימים - הרגשתי מוקפת אהבה.

הבוקר הייתי בדרך לעבודה כשקיבלתי טלפון עם בשורות קשות... אבא שלי ודוד שלי שניהם בבית חולים. דוד שלי עבר ניתוח כי גילו אצלו גידול בפנים ואבא שלי הרגיש רע ואושפז ונתגלה שיש לו סכרת.

פתאום הרגשתי שמתהפך לי העולם, אמנם גם דוד שלי וגם אבא שלי לא בסכנת חיים, הגידול שפיר והוצא והניתוח הסתיים בהצלחה, וסכרת זו מחלה שניתן לחיות איתה כיום ללא בעיות וסיבוכים אם מקפידים כל כמה כללים, אבל אתמול הייתי הכי נינוחה ורגועה ומאושרת ופתאום הבנתי כמה רק המחשבה על לאבד אנשים שיקרים לי מצליחה לזעזע את עולמי בשניות.

מספרים שהאלכימאים יודעים להפוך עופרת לזהב... לדעתי האמנות הזו היא בעצם אמנות החיים, היכולת לחיות את החיים הפשוטים כעופרת ולהרגיש כי כל רגע בהם הוא זהב טהור.

ברגעים של זעזוע שוב אני מבינה עד כמה זה חשוב להינות מהדברים הפשוטים של החיים, מהחיבוק הארוך בכל פעם שאני פוגשת מישהו אהוב, מהשיחה הקלילה סתם ככה באמצע היום, מריח הפריחה שממלא את האויר, מהאוכל של סבתא, מספר טוב, ומכל דבר שרק אפשר.

את הדברים הכי חשובים אי אפשר לקנות בכסף, אהבה, בריאות, אושר... אם יש לך את אלו - אתה הכי עשיר שבעולם.

אז נכון שלפעמים אני מקטרת כמה קשה להתפרנס מאמנות, אבל אני בריאה, מוקפת באהבה, יש לי משפחה מקסימה וחברים שהם כמו משפחה נוספת, אני מוקפת בכל טוב וחיה חיי שפע גם בלי לטוס לחו"ל פעמיים בשנה ובלי לפוצץ מאות שקלים בשופינג.