ככה זה בגני הילדים, איך שנגמר חג אחד מתחילים חג אחר.
עוד לא נפטרנו משאריות הפירות היבשים ומהבוץ תחת הציפורניים וכבר מכתב בתיק ובו טבלה:
ביום ראשון - להביא פתק ובו כתוב למה קראנו לילד/ה בשמו/ה.
ביום ב' - להביא חפץ אהוב מהחדר של הילד/ה.
ביום ג' - דיסק עם השיר האהוב על הילד/ה.
ביום ד' - פתק ובו כתוב: "הילד/ה שלי הכי מוצלח/ת ב......."
טוב שביום חמישי הגננת ביום החופשי ובשישי יש קבלת שבת.
ליום ראשון זה היה קל - היא בחרה את השם שלה, מהחודש השני היה לי די ברור שזו בת ושזה השם שלה. הכי קל להפיל עליה את התיק. היא לא נקראה על שם סבתא או דודה, לא מתוך כמיהה לתכונה מסויימת או מתוך רכושנות (כל הליאת או לי-היא למיניהן). היא פשוט היא וזה השם שלה!
ליום שני שלחתי אותה לבחור משהו שהיא אוהבת מהחדר - היא בחרה בבובת פרווה קטנה של כלב ים מתוק. סבבה, בכיף!
ליום ג' מצאתי את עצמי צורבת בלילה עותק של "זרעים של מסטיק" כדי שתוכל להשמיע בגן את "יום הולדת מפלסטלינה". הכל בזכות יערה של סי-מאסטר, היא הדביקה אותי באהבה למחזמר החמוד הזה שמשום מה אמא שלי לא קנתה לנו את התקליט אז לא הכרתי את כל השירים ורק בזכות יערה עשיתי הכרות מעמיקה עם ההחמצה של ילדותי. הבת שלי התאהבה מיד, ובצדק!
ליום ד' שברתי את הראש: פתק? מה פתאום פתק? צריך איזה קלסר ממש גדול כדי לכתוב את כל מה שהילדה הכי מוצלחת בו. הסתפקתי בכמה דברים עיקריים בכתב קטן וצפוף. פתק, נו באמת...
היום קיבלנו דף משימות חדש:
ליום א' להביא חפץ של אמא. ומה הילדה ביקשה להביא? את הצדפים שלי! בת הים המושלמת הזו... יודעת מה הכי מאפיין את אמא! היא גם ביקשה להביא פלטה של צבעי איפור שלי ולצייר על הילדים בגן, אם הגננת תרשה.
ליום ב' להביא חפץ של אבא. היא בחרה להביא בורג שקיבלתי ממנו בגיל 19 ליום ההולדת (הוא טען ובצדק שזה הדבר היחיד שבאמת חסר לי). כמובן שהיא לא תיקח את הבורג הספציפי הזה ששמור במחבוא סודי למזכרת, אבל הכנתי לה בורג דומה והעיקר הרעיון.
ליום ג' להדפיס על דף תמונה מחוויה משפחתית ולכתוב כמה מילים מפי הילד/ה על החוויה. הקטנה עוד מתלבטת בין הקמפינג בקיבוץ דפנה לבין החתונה של אחי. בסוף היא בטח תבחר טיול עם החתולה שלה טייגר לילי או משהו כזה (:
ליום ד' להביא תמונה של אבא/אמא בגיל של הילד/ה. בביקור אצל אמא שלי חיטטתי באלבומים הישנים ומצאתי הפתעה - את מישלי P-:
היינו יחד בגן ולא ידענו את זה עד לא מזמן... מצאתי גם תמונות אחרות של עצמי - מה אגיד ומה אומר? גנטיקה זה דבר מדהים! יש לנו אותו שיער (ואפילו אותה התסרוקת עם הפוני), אותן עיניים ואפילו את אותה חתולה מנומרת, רק שלחתולה שלי קראו רינה (אמא שלי בחרה לה את השם) ולשלה טייגר לילי (:
ביום חמישי הגננת ביום החופשי שלה, אז הם יחגגו את יום המשפחה גם עם המשלימה וגם ביום שישי עם הגננת. בלעדינו...
אנחנו נבוא בסוף היום לאסוף את הילדים והחפצים, נשמע חוויות וסיפורים ונחגוג את המשפחתיות שלנו גם בלי לציין אותה ביום מיוחד.
הרי אנחנו יודעים שלהיות משפחה זה חג שקורה בכל יום מחדש!
לפני 12 שנים. 17 בפברואר 2012 בשעה 23:00
