וניל עם פיצפוצית

הגעתי היום לחדר כושר אחרי לילה של בקושי 4 שעות שינה, לא מאורגנת בשיט לדבר הזה...
בלי טרנינג (הדבר האפור הזה שאני לובשת בבית בחורף ישאר בבית בחורף, אין מצב שאני יוצאת עם הסמרטוט הזה מפה) אלא עם איזה אילתור שרוואלי, נעלי ההתעמלות המאוד ישנות וכמעט מתפרקות שלי וגופיה שחורה צמודה הלכתי הפוכה לגמרי למקום הזה שכולו פרסומת לבריאות.
כרמל הבלונדינית חייכה בכניסה וקראה ליעל המדריכה שתבוא ותסביר לי מאיפה מתחילים.
יעל היא יצור קטן ואתלטי, 150 ומשהו של שרירים מוצקים בטרנינג אופנתי, ואני ממרומי ה 178 שלי הרגשתי מאוד קטנה ועלובה עם האילתור הזה שלבשתי.
היא חייכה אלי "פעם ראשונה, הא?" כאילו דאאא, לא צריך להיות גאון בשביל לראות את זה.
חייכתי והינהנתי והיא הוציאה טבלה וטופס מאיזו מגרה, שאלה אותי שאלון רפואי במהירות של אצן מרתון על ספידים, והובילה אותי לסיור מודרך.
למזלי אני לא ממש חלושס, אז בכל זאת החזרתי לעצמי מעט מכבודי במתקנים השונים של המשקולות. וגם על ההליכון הרבצתי צעדה יפה ומהירה בזכות רגלי הארוכות והכל היה ורוד ויפה כמו הטרנינג של כרמל בקבלה עד שהגענו לשרירי הבטן.
שלי יצאו לחופשה ושכחו לחזור. כמה כפיפות ואני ברעידות כמו הסלולרי שלי על רטט.
יעל קיבלה את זה בהבנה והציעה לי להצטרף לשיעור מרוכז על שרירי הבטן שיש בכל יום מאחה"צ עד הערב, ושיחררה אותי לעשות עוד סט תרגילים על כל המתקנים ולצעוד עוד קצת בהליכון לפני שאני חוזרת הביתה להתקלח ולצאת לעבודה.
לפני העבודה טס לקחה אותי לצעדה מהירה נוספת עם עצירות פיפי וחזרנו הביתה - היא לנוח ואני כדי לקחת תיק ולצאת לעבודה.
היו לי מחשבות על אולי לחזור לאיזה חוג, הרי פתוח שם עד חצות, אבל לא היה שום דבר שבא לי, את האשטנגה יוגה ועיצוב הגוף כבר פיספסתי להיום, ולאירובי אין סיכוי שאני הולכת.
מחר אני אלך אולי לפלדנקרייז בשביל היציבה ואח"כ אעשה עוד סטים בחדר כושר.
לא חשבתי שזה יהיה לי נחמד עם זה, פחדתי שיהיה לי משעמם אבל כל כך כיף לגוף שלי עם זה שאני ממש נהנית.
טוב, זה הזמן להכניס קלוריות לגוף שיהיה מה לשרוף מחר
בתאבון לי
ביי