גשם בחוץ... מדי פעם ברק מפלח באור את השמים, אני בטרנינג וכירבולית מול הטלוויזיה.
סקס והעיר הגדולה - פרק הסיום.
הפנטזיה האולטימטיבית, האקס המיתולוגי חוזר ובענק, מבין שהיה מטומטם ושאת היית הכי בעולם והוא לא ראה זאת, ועכשיו כשאת רחוקה, עם מישהו אחר, הוא בא ורוצה אותך בחזרה, והפעם לתמיד, והוא חוצה אוקיינוס כדי להשיב אותך לזרועותיו.
THE END!
כל מי שעבר פרידה כשהוא עוד מאוהב מכיר את הפנטזיה הזו, היא/הוא יום אחד יבינו שויתרו על הדבר הכי טוב בחייהם וכשהם ירצו לחזור - אולי זה יהיה מאוחר מדי... כולנו בסתר מקווים שלא... שהם יבינו את הטעות, ואנחנו נסלח, וכל הטוב והיפה שהיה לנו יחד ישוב.
ברגעים האלו של הפנטזיה קל לשכוח למה בעצם נפרדנו, האהבה והגעגועים ובעיקר הכאב שממלא את החלל הריק - הם ששולטים ברגשות שלנו.
מוצאת את עצמי דומעת מול הטלוויזיה, מושכת את האף.. מכריחה את עצמי בכוח להזכר למה נפרדנו, ואומרת לעצמי לא להכנע לכאב.
לזקוף את הראש ולהמשיך קדימה, למחות את הדמעות ולחזור לחייך.
לחשוב על מחר...
זה יהיה יום של אולי לקרוא ספר טוב במיטה מתחת לפוך החם, אולי לטייל טיול של חורף לחנות הספרים הישנים של איתמר במושב צרופה, אולי להזמין חברים למרק חם וטעים...
מחר יהיה יום שמח, כי ככה אני מחליטה!
העיקר לא לשקוע בזכרונות, לא להתקע בעבר.
נכון שהיו רגעים נפלאים יחד, נכון שהיתה אהבה, אבל כשכל אחד נמצא במקום אחר בחיים - אי אפשר להפגש באמת.
רק כששנים נמצאים באותה נקודה יכול להיווצר החיבור.
רק כששנים בשלים לאהבה שקטה, אמיתית, רגועה - זה יקרה.
כשאחד רודף אחרי פרפרים והשני רוצה קן זה לא יעבוד אף פעם.
אז עכשיו אני אמלא לי אמבטיית קצף מפנקת, אעצום עיניים וארגע.
יהיה לי לילה עם שינה טובה וחלומות מתוקים, אני אתעורר בחיוך אל בוקר חדש, אפקח עינים מול עציץ מלא רקפות יפות ופורחות שיזכירו לי מישהי שאני מאוד אוהבת ואני אחייך עוד יותר.
מחר יהיה לי יום נפלא, וגם היום שאחריו... וגם היום שאחריו... ואחריו... ובאחד מהמחרים האלו יגיע גם האיש שביחד נאהב.
לפני 20 שנים. 19 בנובמבר 2004 בשעה 22:41
