הבוקר הגיע אלי גבר שהיה בן זוג שלי בעבר לתקופה קצרה, ויזיז לעת צרה במשך תקופה די ארוכה, אם כי בתדירות נמוכה יחסית של פעם בכמה חודשים, לפעמים כמעט שנה...
הוא גבר גדול - 1.98 ורחב כתפיים, דבר שכנראה עזר לי להתאהב בו כשרק הכרנו, המוח הקדום שלי צעק לי בפנים: "לכי עליו, הוא איש גדול, הוא יגן עליך מפני הממותה!"
אבל בימינו אין ממותות, רק שרמוטות, וכשהן באיזור הגברים לא מגנים עלינו מפניהן אלא מסובבים אחריהן את הראש... (במקרה הטוב).
הוא היה הריבאונד שלי אחרי פרידה כואבת מזוגיות של 3 וחצי שנים, והוא עזר לי להמשיך הלאה, אחרי כמעט שנה שלא יכולתי אפילו לצאת לדייטים מרוב אבל ופגיעות. הוא סחף אותי בטירוף של תשוקה ודיבר איתי כבר בשבוע הראשון על "איך תקחי את הילדים מהגן אם אין לך רשיון" ו"איפה את היית רוצה שנגור"...
זה נורא הלחיץ אותי בזמנו, בקושי הכרנו ולמרות התשוקה המטורפת הרגשתי שהוא עדיין קצת זר לי.
אחרי 3 שבועות שהיינו יחד באופן צפוף התחילו לשלוח אותו לחו"ל מהעבודה, ומשם הוא בקושי התקשר ובקושי שלח מיילים, אבל היה חוזר בכל פעם חרמן ומטריף אותי מתשוקה. הוא תירץ את חוסר היחס שלו כשהוא בחו"ל בכך שהוא עובד שם סביב השעון ורוב הזמן עם אנשים אחרים לידו ולא יכול לדבר בפוצי מוצי ליד אנשים שהוא סוגר איתם עיסקאות של מיליוני דולרים.
אחרי כמה חודשים כאלו בהם נפגשנו פעם בחודש ליומיים בין חו"ל אחד לשני שלו, אמרתי לו שמה שיש לנו זו יזיזות, לא זוגיות, וכרגע אין לי בעיה להמשיך עם זה כל עוד אנחנו כנים אחד עם השני בקשר לפרטנרים נוספים ומקפידים על סקס מוגן.
לאט לאט הקשר הפך ידידותי יותר, ורק פעם בכמה חודשים כשהייתי במצוקה הורמונלית אז חרגנו ליזיזות.
לפני שנה אני הייתי באיץ' מטורף והוא בדיוק היה תפוס אז לא היה בינינו כלום...
לפני 8 חודשים הם נפרדו והוא התקשר אלי חרמן אבל אני כבר הייתי בתחילת זוגיות מדהימה ולא נפגשנו, הייתי עם ניל הוניל שלי והייתי מאושרת.
היום הוא הגיע אלי היום, אחרי ששנה וחצי לא היה בינינו שום דבר מיני, ועם בשורה שהוא אמר לזוגתו מזה 7 חודשים שהוא כבר לא נמשך אליה, שמה שבינהם נגמר. היא עוד מנסה להחיות את מה שמת, אבל הוא כבר חודש לא שכב איתה ולא בא לו.
הוא צחק שהוא בא לבדוק איתי עם הכל עוד עובד כמו שצריך, אין ספק שכשהוא ראה אותי הכל עבד אצלו יופי, אבל אני לא הרגשתי שלמה עם זה.
הם עוד גרים יחד, רק אתמול הוא אמר לה והיא עוד בדירה שלהם, היא עוד מסרבת להשלים עם זה שנגמר... לא רציתי להיות חלק מהכאב הזה שלה.
נכון שלא היה לי סקס מאז נפרדתי מהונילי שלי, ואין ספק שיש לי זכרונות נפלאים מהאיש הגדול הזה שבא לבקר אותי היום, אבל לא יכולתי לזרום עד הסוף, חסרו לי הרגשות, רציתי להרגיש נאהבת באמת, רוצה זוגיות, רוצה יותר ממה שהוא רצה ויכול היה לתת באותו הרגע.
יכולתי לפרגן לעצמי עם סקס טוב, וזה גם לא לגמרי חסר רגש כי יש בינינו עוד רגשות, אבל רציתי הרבה יותר מזה...
דיברנו על מה שעברתי בשנה האחרונה, חוויות שחויתי בעולם השס"ק, הוא צחק שנפתחתי, שאני כבר לא המושבניקית התמימה שהכיר לפני כמעט 4 שנים, זה נכון, אני הרבה יותר ליברלית, נפתחתי להמון דברים חדשים, אבל יחד עם זאת הבנתי עד כמה אני טוטאלית ברגשות שלי, ועד כמה אני ליברלית בתוך הטוטאליות הזו, ולא מחוצה לה...
את כל כולי אני מוסרת ומתמסרת רק לאדם אחד, שהוא בן הזוג שלי, שם אני בגוף ובנפש.
שם אני יכולה להיות הכל, להגשים פנטזיות, לזרום, לתבל, להשתולל...
אבל תמיד זה יגיע מהמקום הזה שמחובר מבפנים, ממקום של אהבה עמוקה כמו שרק ים יכול להיות, ממקום של לעטוף כמו המים, להתמזג לצורה של חוף המבטחים שלי.
לפני 20 שנים. 16 בנובמבר 2004 בשעה 10:41
