הלכתי לטיול עם הכלבה, עצרנו בכל שיח שני ובכל עץ ועמוד שתסמן הקטנה את הטריטוריה שלה, עשינו סיבוב סביב המדשאה ובשטח מאחורי הבית, במגרש החולי, הדשא של השכן (שבמקרה הזה אכן הוא ירוק יותר) וחזרה לדשא שמול הבית שלנו.
טס סימנה היטב כל מקום בזרזיף ריחני כדי שכל החבר'ה על ארבע ידעו שהיא שם.
היא משכה אותי איתה לאיזה שיח שחשבתי שהיא רוצה לסמן גם, אבל הסתבר שתחת השיח הזה, איזה חתול קטן נרדם. הוא התעורר בבעתה כשהיא נועצת בו מבט זורה אימה והוא קפץ עם ציפורניים שלופות, על הרגל שלי...
הרעשים של הנשיפה של החתול והנביחות של טס הקימו אפילו את בייבי הפצועה עם הגבס שלה למרפסת, לראות מה קרה, אבל עד שהיא והגבס דילגו על הקביים החוצה, אנחנו כבר היינו בדרך למעלה, כשהרגל שלי שרוטה עד זוב דם.
כיוון שזה חתול חצר לא לקחתי סיכון וישר חיטאתי את המקום היטב. עכשיו שורף אבל רגוע.
לטס ולחתול המבוהל שלום, הרגל שלי תחלים במהרה...
לפני 18 שנים. 21 באפריל 2006 בשעה 12:58