וניל עם פיצפוצית

היום חזרתי מהעבודה לבית ריק.
הפעם האחרונה שהבית היה ריק היתה כשבייבי היתה בבי"ח.

זה נראה כאילו זה היה ממש מזמן, כי השבועות האחרונים היו ממש אינטנסיביים,
והבית הפוך ומלא שערות של טס ואני מסדרת ומנקה כל פעם קצת.

אני עייפה מדי כדי להרים את כל הבית כפי שתכננתי, וגם היה לי ביקור של חולת סרטן שאני עוזרת לה במשהו וטלפון מאמא ומאחותי ומחבר טוב, ובכל פעם אני יוצאת מהשוונג וקשה לי לחזור חזרה לסדר ולנקיונות.
פשוט עייפה מדי!

רוצה להינות מהשקט, לא בא לי רעש של שואב אבק עכשיו.
אפילו התיקתוקים של המקלדת קצת רועשים מדי עבורי ברגעים אלו, אז אני מקלידה לאט לאט ובעדינות.

אתמול היה אצלינו מרתון כדורגל בסוני פלייסטיישן, מהבוקר ועד אמצע הלילה היו פה צעקות של "מה פתאום צהוב? הוא היה צריך לקבל אדום!" ו"מפגר, זה היה פנדל" או כל מיני דברים שכאלה.
הכל בגלל קיחוט שהביא לנו משחק שמכניס את הפיפה לכיס הקטן. זה מין משחק מצ'וכלל כזה של כדורגל שנראה כמו אמיתי. לא מספיק שרואים פה את הליגה האנגלית, הדרבי וכל מיני חצי ורבע גמר, אז עוד בין לבין יש את המשחק הזה, והצעקות שמגיעות יחד איתו...

טוב, חוזרת לכביסה לקפל ולתלות ועוד מכונה להפעיל...

ככה זה בית שיש בו הרבה תנועה ושמחת חיים - העבודה בו לא נגמרת לרגע, אבל זה כל כך כייף שזה שווה הכל!