וניל עם פיצפוצית

קמה מטושטשת משינה, אני לא ממש טיפוס של בוקר, לוקח לי המון זמן להתעורר ברוב המקרים.
מדדה לאיטי לשרותים ולמקלחת, מוודאה שהחלונות והמרפסת פתוחים ויש בריזה נעימה של בוקר, ומתיישבת ליד המחשב לבדוק מה השתנה בעולם בכמה שעות האלו שישנתי.

בתקופה האחרונה כל בוקר נפתח בנפילת קטיושות, מרגמות וכו', פציעות, הרוגים ועוד דברים שלא ממש עושים מצברוח טוב, אז אחרי טלפון קצר למשפחה שבצפון, לוודא שכולם בריאים ושלמים, אני מדחיקה את המלחמה הזו ונכנסת למייל.

לא יודעת למי יש מוח מעוות שכזה, אבל מאז תחילת המלחמה הארורה הזו - הספאם אצלי מתמלא בכל יום בממוצע ב- 10 פרסומות לויאגרה, בכל פעם מכתובת מייל אחרת, כך שהתיאשתי מלחסום אותן או לבקש שלא ישלחו לי ספאם. אני פשוט רואה את המילה ויאגרה בכותרת ומוחקת.

לא שלפני המלחמה לא קיבלתי ספאם כזה, אבל זה לא היה כל יום ולא בכמויות שכאלו...
ולא שלפי הכתובת שלי אפשר לחשוב שאני גבר, כתובת המיל שלי מכילה את שמי שהוא שם נשי מובהק בכל המדינות דוברות האנגלית.

לאחר שמחקתי 10 פרסומות של ויאגרה ועוד כמה הזמנות לסמינרים עסקיים ו/או מפרסמים שמטיפים לי שבמקום לזרוק כסף על פרסום העסק שלי בכל מיני מקומות, אני צריכה לשלם להם כך וכך כדי שיפרסמו אותי בספאם של אנשים מתעוררים אחרים שימחקו את זה מיד כמו שאני מוחקת אותם... באמת תודה.

השלב הבא - המיילים מאמא, כל ה FW שמקורם בדודה צילה, דגניה מהעבודה שלה והאל יודע מהיכן עוד...

הם באים בקבוצות של בין 3 ל - 6 מיילים בכל פעם. לפעמים היא גם מפציצה ביותר...

אחד מהם יהיה כלבים/חתולים לאימוץ, הרבה פעמים אלו אותם גורים שתמונתם נשלחה אלי לפני שבוע, שבועיים וחודש, ולכו תדעו אם לא מצאו להם כבר בית או שהוטרינר נאלץ להרדימם...

עוד מייל או שניים יהיו מצגת פאוור פוינט מאיסלנד/ בוליביה / ניו זילנד/ או חור נידח אחר בעולם שאמנם הנופים בו יפיפיים, אבל המצגות האלו כבר מעצבנות במקום לעצור נשימה.

הגורים מצטרפים לנופי אוסטרליה בפח הזבל, שם יש להם כדורי ויאגרה בשפע כדי שיוכלו להתרבות בחיק הטבע וללכת לסמינרים עסקים שילמדו אותם להרוויח כסף כדי לקנות לעצמם קטלי וטונה.

פעם בהמון זמן אמא תשלח לי את הדברים שאני באמת אוהבת - מצגות של ציורי גוף מדהימים (למרות שאת רובם כבר יש לי באוסף) מצגות של פיסול בחול/שלג/קרח, או מצגות מלוות במוסיקה קלאסית ובהן תמונות של ציירים ידועים עם תקציר הביוגרפיה שלהם. אלו דברים שכיף לי להתעורר איתם.

אחת לכמה ימים תהיה לי במייל בקשה להצעת מחיר לגבי אירוע כלשהו, או בקשה שאשלח תמונה שצילמתי בבת מצווה של נופר לפני חודש בערך:
"אני הייתי בבגדים וורודים וציירת לי פייה על היד"(בזה הרגע תארת לי 2/3 מהבנות בכל מסיבת בת מצווה ממוצעת). מייל כזה גורר אותי ליומן, לראות באיזה תאריך הבת מצווה היתה לילדה בשם נופר. אני מגלה שזה היה לפני כמעט 3 חודשים. אני מחפשת את ה CD עם התמונות מהתקופה הזו ומריצה את התמונות למצוא ילדה עם בגד וורוד עם פייה על היד, והתאריך של הבת מצווה של נופר. למזלי באירוע הזה היו רק 5 בנות עם פייה על היד שלבשו ורוד, השאר לבשו וורוד אבל הפייה היתה על הלחי או על הגב, או במקרים נדירים - הילדה לבשה טורקיז וביקשה דולפין.
הילדה תקבל את המייל ממני חזרה, ובו היא וחמש בנות נוספות, כל אחת מחייכת חיוך גדול ומשוויצה בפייה על היד, ואין לי מושג מי מהן היא דנה/ מאיה/ טל/ תהל ששלחה לי את המייל!
כמובן שאני לא אשכח להיות מנומסת ולאחל לה ולמשפחתה אושר לרוב, וכולי תקווה שכולם בסדר בימים טרופים אלה ושאשמח לעמוד לרשותם בכל שמחה משפחתית נוספת...

עד שאסיים את הרוטינה הזו כבר יגיעו לספאם שלי עוד 2-3 פרסומות של ויאגרה שימחקו מיד.

בשלב זה אני מחליטה לצאת מהמייל ולהכנס לכלוב, שם ההבהוב האדום שמסמן לי שיש לי הודעה/ות חדשה/ות בדרך כלל מביא איתו דברים הרבה יותר נחמדים מאשר עוד פרסומת לויאגרה.
(אם כי לפעמים יש שם "כלבה, רדי על ארבע" ואז אני חושבת לעצמי "למה לכל הרוחות אני לא יכולה לזרוק את ההודעה הזו לפח הזבל יחד עם הכלבות האמיתיות שבו, נופי איסלנד ושפע כדורי הויאגרה, כל אלו נראים לי מאוד שימושיים לאותו so called dom שפנה אלי בצורה כזו. שם גם יהיו לו כל מיני קורסים לשיווק עסקי, אולי הם ילמדו לשווק את עצמו בצורה יצירתית יותר שתמנע ממנו להגיע לפח תוך רבע דקה על השעון).

אבל ברוב המקרים אלו הודעות מהבהבהות אדומות שעושות לי חיוכים על הבוקר, מאנשים שאני אוהבת, ואז לפעמים באה לי ההשראה לכתוב כאן בבלוג.

יום נפלא לכולם!