בימים האחרונים אני כותבת ומוחקת כאן, לא סגורה על עד כמה אני רוצה לספר, אם בכלל...
יש כל כך הרבה דברים חדשים, דברים חשובים ובעלי משמעות.
ויש כל כך הרבה אהבה מסביב, ותמיכה וחיבוקים וחיוכים.
יש גם פחדים שאני מסתכלת להם בעינים ואומרת להם: אני לא אתן לכם להרוס לי, אני לא אעצור בגלל שאתם כאן, אני אמשיך ואני אראה לכם ולעצמי שאני מסוגלת! כבר הייתי שם, מול הפחדים האלו בעבר, ולא נתתי להם לקלקל לי ולטרפד לי את החלומות.
ואני יודעת שהכל מבחנים, ובדרך כלל מבחנים חשובים באים כמה בבת אחת, כאילו מלמעלה אומרים לי "ככה זה כשאת בהקבצה א', חשבת שיהיה לך קל? את יכולה לרדת הקבצה ויהיה לך קל יותר אבל אז לא תגיעי להישגים שאליהם את שואפת"
ואז אני יודעת שלא משנה כמה קשה וכמה מבלבל ומתסכל ומפחיד - אני אצליח!
וגם אם מרוב בלבול ופחד אני אזיל דמעה קטנה בדרך, אני אנגב אותה ואמשיך לחייך!
לפני 18 שנים. 17 באוגוסט 2006 בשעה 8:45
