יצאתי מהעבודה עצבנית למדי ומותשת.
אני לא אוהבת לעבוד עם המורה הזה, הוא חרמן והוא סליזי והוא עובר את הגבול שוב ושוב למרות שדיברתי איתו על זה לא פעם.
מזל שהיום היתה הפעם האחרונה והגשתי להם חשבונית בסכום נחמד שיפצה על חלק מהעצבים.
בחוץ הכל היה רטוב והיה ריח של גשם.
צעדתי עם הגופיה והכפכפים והרגשתי הכלאה מוזרה שכזו בין העונות.
ניסיתי לתפוס שוב את המפיקה מהאירוע של אתמול בערב שהתחמקה מלשלם לי אתמול ולא ענתה לטלפונים כל היום. התקשרתי מחסום כדי שלא תסנן וכשענתה כעסתי עליה שהיא מפרה את החוזה. היא התנצלה, מילמלה תירוץ והבטיחה לשלם מחר.
התחיל שוב לטפטף ונתתי לגשם לשטוף ממני את הכעס.
הרגשתי עייפות כבדה מכל מה שעובר עלי בתקופה האחרונה:
פרידה ממישהו שאני מאוד אוהבת שנסע לחו"ל לפרק זמן ממושך ולא ידוע.
גם כל מה שעובר על החבר הכי טוב שלי ועל הג'ינג'ית המקסימה שאיתו דורש כוחות נפשיים, ולשמחתי הכל מסתדר שם גם על הצד הטוב ביותר,
ועוד כל מיני דברים קטנים יותר ופחות.
מחר אני עובדת בבוקר בחוף הים ואני יודעת שזה רק יעשה לי טוב.
זה ימלא לי קצת את המצברים המרוקנים מלילה בלי שינה ומחשבות טורדניות ומגעגועים.
הגשם עשה לי שמח, צעדתי כמה דקות לתחנת האוטובוס כשאני שרה לעצמי שירי גשם בשקט בשקט, שאף אחד לא ישמע איך שאני מזייפת.
הכפכפים שלי החליקו וכמעט נפלתי אבל הצלחתי לאזן את עצמי במהירות.
נסעתי ישר לחבר הטוב שלי והיו שם אנשים שאני אוהבת.
יש לי המון מזל בחיים, אני מוקפת באנשים מקסימים, וברגעים האלו שכל אחד מאיתנו עובר משהו בעצמו, אנחנו כולנו שם אחד בשביל השני, מחזקים ומתחזקים ובעיקר - אוהבים!
לעצום את העינים ולהזכר בכל התמיכה הזו שאנחנו נותנים אחד לשני - זה פשוט נותן המון כוח!
אוהבת אותך מאוד, איש מקסים וגבוה, ואותך - הג'ינג'ית המלאכית הקסומה שלצידו, ואת החברה החדשה שהכרתי בזכותכם, ואת המלכה הכתומה שהיא כמו אמא שניה לכולנו ומקיפה אותנו בחיבוק, ואותך - האיש המדהים שבאת אלי עם פרחים סגולים כשבכיתי ועזרת לי בלי סוף לעבור את הכל, וכל מי שהתקשר והגיע ותמך בכולנו...
זה כמו הזכרון ההוא שהיו כותבים בספרי הזכרונות של ילדותנו
"לא כל הנוצץ זהב הוא ולא כל מעמיד פנים - חבר. כי זהב במים יבחן וידיד בעת צרה"
שמאלצי ונכון כל כך!
הימים האלו הראו לי עד כמה אנחנו כולנו ברי מזל שיש לנו אחד את השני!
לפני 18 שנים. 25 בספטמבר 2006 בשעה 21:14