וניל עם פיצפוצית

לפני כמה ימים התקשר אלי האיש הגדול.
בפעמים האחרונות שנפגשנו נפגעתי מאוד מההתנהגות שלו כלפי ולכן די ניתקתי איתו מגע.

בפעם הקודמת שהתקשר אלי, אחרי הפעם שהתקשר להתנצל, בדיוק התחלתי לצאת עם מישהו והרגשתי נפלא.
הרגשתי אוהבת ונאהבת, הרגשתי שאני נותנת ומקבלת באותה המידה והרגשתי מלאה! מלאה באהבה בעיקר...
הוא עוד היה אז עם איזו פלצנית צפונבונית עם פרצוף של מלפפון חמוץ.

עכשיו הוא סיפר שנפרד ממנה, נמאס לו מהאגואיסטיות שלה.

"אתה לא לומד..." אמרתי לו "כנראה שלא" הוא ענה.

שאל על האיש שאני אוהבת, עניתי שהוא רחוק עכשיו. "ומה איתך?" הוא שאל
"אני פה, לא נוסעת בינתיים לשום מקום, בדצמבר אני מתכננת גיחה קצרה לארה"ב"
"אז מה בינתיים? הוא לחוד ואת לחוד?"
"כן" עניתי... "החיים ממשיכים"
"אז את עושה מה שאת רוצה?" הוא שאל...

כמה הרבה סחור סחור, הרי אני יודעת מה הוא רוצה, מכירה את הרוטינה, הוא יוצא עם ביצ'ית אגואיסטית צפונבונית, מגלה שהיא נבלה ורוצה רק את הכסף שלו לעצמה, זורק אותה, בא אלי לכמה ימים של פינוקים, זורע זרעים של אשליה ושוב נעלם...

לא רוצה יותר. נמאס. נגמר לי ממנו, רוצה רק אהבה. לא רוצה התרפקות על משהו שהיה ונעלם, לא רוצה רק גוף לחימום זמני בלילה עם אשליה שמשהו השתנה והוא למד ועכשיו הוא רציני.
מעדיפה את הפוך של סבתא. הוא מחבק ומחמם ולא מספר סיפורים.

לא מתפשרת יותר. לא הולכת לתת למי שלא נותן בעצמו שום דבר.

נוסעת בדצמבר לקאובוי שלי ביוסטון להתפנק קצת בעצמי, וחוזרת הביתה.
כבר הרבה שנים לא התפנקנו יחד, מאז גיל 19, אז רחוק בצבא, היו גם 2-3 ביקורי מולדת קצרצרים של העלאת זכרונות אבל מאז כלום כבר הרבה מאוד שנים. הוא היה נשוי כל הזמן הזה.
עכשיו נחגוג קצת את הגרושים שלו ואז אני חוזרת לחיים שלי כאן, בבית...

מקווה שכשאחזור אהיה מסוגלת לפתוח דף חדש בחיים.

כרגע יש לי בעיקר געגוע.