שעות לתוך הלילה
מילה רודפת מילה
סיפור נשזר בסיפור
בדיחה בבדיחה
אחד מאיתנו מתחיל משפט והשני מסיים
וזה נמשך עוד ועוד לתוך הלילה
נפסק לעיתים בגלל שיחה ממתינה חשובה או מקסיקנים שעולים על הקו
או שהסוללה נגמרת ואז אנחנו מפסיקים לעשר דקות ושוב חוזרים עד ששוב היא התרוקנה
התמכרנו לשיחות האלו
והפחדים שלי יורדים
אני יודעת שיהיה לנו טוב ביחד
כבר חודשים שאנחנו מדברים שעות על גבי שעות ולא נגמרות לנו המילים
ולא הרצון לחלוק רגעים מהעבר ומההווה ומחשבות על העתיד
בסיום כל שיחה כזו אני כל כך שמחה שגילינו אחד את השני מחדש
אחרי כל כך הרבה שנים של קשר מקוטע וקליל
פתאום אנחנו צוללים לעומקים שלא הכרנו בביחד הזה
וזה מרתק
פתאום אנחנו מגלים כל כך הרבה נקודות חיבור
וזה כל כך מרגש
כמו חבר חדש בתוך חבר ישן
משהו כל כך קסום ברגעים האלו
וכל כך נינוח ומוכר ומרגש וחדש בו זמנית
ואני יודעת שאני חייבת ללכת לישון ומחר הצילומים מתחילים בבוקר מוקדם
וקשה לי להתנתק עד שהסוללה נגמרה
ועוד אמרנו שנדבר עוד קצת ואז נפרד עד לפעם הבאה מחר
מזמן לא היה לי כל כך כיף לדבר שעות ככה עם מישהו
אף פעם עד לא מזמן לא חשבתי שאני אדבר כל כך הרבה איתו
לא חשבתי שיש לנו על מה
ופתאום זה לא נגמר
ולמרות זאת אני מעריכה לא פחות את חשיבותן של השתיקות
והנגיעות והמבטים והחיוכים
ואני זוכרת את האיש היקר שחיבק אותי לא מזמן
בשתיקה עם מעט מילים והרבה מנגינה
ושתיקות ונגיעות ומבטים וחיוכים
ויודעת שגם זו היתה אהבה גדולה
שלא נגמרה
ושלא תגמר לעולם
גם אם הביחד שלנו נגמר
יש כל כך הרבה אהבה בעולם
ויש מספיק ממנה לכולם
לפני 17 שנים. 9 בדצמבר 2006 בשעה 23:58