בפסח מצאתי בבית את היומן שלי מתקופת הצבא, לא היומן האישי, היומן הרגיל עם כל התכנונים ומה צריך לעשות ומה עשיתי בכל יום, אבל עדיין הוא מכיל המון רמזים וקודים לחיים המלאים והמשעשעים שחוויתי אז, קראתי בהנאה ונזכרתי באהבה הראשונה שלי שהכרתי בבסיס, ושהיינו יחד בצורה מיוחדת, בלי הגדרות ועם המון אהבה, ולפעמים קצת בסתר בגלל כל מיני סיבות שהיו קיימות אז.
הוא ליווה אותי כל חיי גם אם נעלם מהן לתקופות ארוכות, יש לו את היכולת לחוש אותי ממרחקים ולדעת מתי להופיע, תמיד אחרי שהוא מופיע קורה לי משהו טוב בחיים, כאילו הוא תפקידו לבשר לי על האהבה החדשה שבדרכה אלי.
שנה שעברה חודש אחרי שהתקשר אלי הכרתי את ניל הוניל, לפני כן הוא צץ בחיי ממש לפני שהכרתי מישהו חדש, וכך היה גם בעבר.
הוא תמיד מרגיש מהקצה השני בעולם (לפעמים מאוסטרליה, לפעמים מארה"ב) מתי פרק אחד נסגר ומשהו חדש בפתח, כאילו הוא נושא הבשורה.
אתמול בלילה הוא התקשר אלי, אחרי קצת יותר משנה שלא שמעתי ממנו, וריגש אותי שוב.
לא יכולתי לדבר איתו הרבה, הייתי בדרך למסיבה, אבל הבטחתי להתקשר אליו בקרוב.
הוא לא מתכנן להגיע לארץ אז אני לא יודעת מתי שוב אתן לאיש הזה חיבוק, אבל כנראה שמגיל 19 הוא תמיד איתי בלב, תמיד מרגיש מתי כואב, תמיד בא עם החיוך המקסים שלו שעובר גם דרך הטלפון מקצהו השני של העולם, תמיד עם הגישה האמיצה של לחיות עד הסוף גם אם זה אומר להיות על הקצה לפעמים ולקחת סיכונים.
בינתיים נולד לו ילד שלישי שאשתו מגדלת בעוד הוא מסתובב בדרכים, כמו סוס פרא שדוהר בהרים ובערבות.
כזה הוא היה מאז ומתמיד, אחד שאי אפשר לשים עליו רסן, אחד שבא והולך לפי רצונו, אחד שהיה איתי יום יום חצי שנה בלי שום רצון לברוח כי הבנתי אותו ונתתי לו לרוץ חופשי וידעתי שהוא יחזור.
אף פעם לא רבנו, גם כשנפרדנו נשארנו אוהבים.
והוא ממשיך לדהור לו ברחבי העולם, לטעום הרפתקאות ולגעת בקצה כמו שלעולם לא אעיז, ותמיד כשאני בתקופת מעבר, רגע לפני אהבה חדשה - הוא שולח לי חיוך וחיבוק מרחוק.
לפני 19 שנים. 6 במאי 2005 בשעה 15:08
