וניל עם פיצפוצית

לכל אחד מאיתנו יש את הנטיה ליפול לתוך בורות מסויימים.
לא פעם אלו אפילו בורות שחפרנו במו ידינו ושכחנו שהם שם בלהט הרגע, ובום, פתאום אנחנו למטה, חבולים, כואבים, לא לגמרי מבינים מה קרה...

לפעמים נמשיך לחפור לעצמינו את הבורות וליפול לתוכם, ולפעמים אחרי כמה מכות כואבות במיוחד נלמד להפסיק לחפור בורות.
או לפחות אם כבר חפרנו – לשתול בתוכם איזה עץ ולכסות את המסביב של הגזע, להשקות ולתת לדברים טובים לצמוח מהבור הזה.

כשלמטה קשה לחשוב: "הממממ, אולי אני אצא מהבור הזה ואשתול בו עץ מנגו" יותר קל להתבכיין כמה כואב ומלוכלך וחשוך שם למטה.

אבל יום אחד בהיר, השמש תעמוד באמצע השמים ותאיר לתוך הבור ותביא למחשבות יצירתיות וחיוביות.

לפחות אני מקווה ככה...