וניל עם פיצפוצית

יש כל כך הרבה סוגי פרידות, כמעט אף אחת מהן אינה סוג שמח.
בכל פרידה כמעט יש כאב, לעיתים קטן לעיתים גדול.

לפעמים זו פרידה זמנית, לעיתים זו פרידה לצמיתות, לעיתים זה לא ידוע...
יש פרידה מאדם, פרידה מחיה, פרידה מתקופה, פרידה מתכונה, מהרגל.

לפעמים גם אם אנחנו יודעים שהפרידה נכונה ובריאה לנו – קשה להתנתק,
ההרגל והרגשות מושכים אותנו אחורה ואז צריך להפעיל בכח את השכל שירגיע את הכל.
זה לא תמיד עובד, לפעמים הכאב קשה מנשוא.

ויחד אם זאת לאחר זמן מה הכאב חולף, ואנחנו יודעים שעשינו את הדבר הנכון למען עצמינו, לפעמים למען מישהו אחר, לפעמים למען רעיון או אידאל, אבל אין ספק שבכדי לעבור את הכאב הגדול הזה של הפרידה צריך שתהיה מטרה נעלה.

לפני כמה חודשים הייתי עמוק בתוך כאב הפרידה, היו דברים שהוסיפו עליו, היו דברים שהקלו. חברים זה דבר שתמיד עוזר בתקופות הקשות, גם הידיעה שאני עושה את הדבר הכי נכון למען עצמי ולמען העתיד שאני שואפת אליו.

היום אני עסוקה בפרידות קטנות מסוג אחר, מהרגלים לא בריאים בעיקר, להיות במקומות הלא נכונים עם האנשים הלא נכונים.
אני עושה סדר בחיים שלי.

אז נעלמתי קצת והסתגרתי בתוך עצמי, ניקיתי אבק מכל מיני פינות נשכחות בתוכי, ואז גם ניקיתי אבק בבית.

הבית שלי בד"כ משקף את מה שעובר בתוכי. כשאני מזניחה שם אז סימן שמשהו מעמיס עלי מבפנים. כשאני מתחילה לנקות ולסדר ולבשל – זה אומר שמבפנים מתחיל להיות לי יותר ברור ומסודר ויש לי את האנרגיות לעשות אותו דבר גם החוצה.

בימים האחרונים אני עושה כל פעם קצת, מבפנים ומבחוץ, המיניאטורות הקטנות שלי מזכוכית שוב נוצצות, גם העיניים שלי חוזרות לנצוץ יחד איתן וגם הקריסטלים הצבעוניים שאני אוהבת.
קניתי קצת בגדים חדשים, אני צריכה להביא מהחנות את הארונות החדשים ולשנות לעצמי את החדר.

התחדשות זה דבר נפלא!

אבל אי אפשר להתחדש בלי הפרידות האלו, חייבים לעבור את הכאב הזה ולהפרד ממשהו ישן שכבר לא נכון, כדי שיהיה מקום לדבר חדש בחיים שלנו.

היופי הוא שאין גבול למקום במאגר הזכרונות. שם אפשר לשמור את כל החוויות הטובות שהיו לנו, גם בלי לשמור את החפצים או האנשים עצמם. וחשוב גם תמיד לזכור למה בחרנו לשחרר את הדבר הישן ואיזה דבר חדש בחרנו להכניס במקומו.

דבר אחד בטוח – פרידות עוזרות לנו לצמוח.
כמו העץ שנפרד מעלי השלכת ונכנס לתרדמה קלה בחורף, כדי לשוב ללבלב באביב ולהתמלא בפריחה, וגם מהפריחה הנפלאה הוא נפרד כדי לפנות מקום לפרי.
גם ללב יש את העונות שלו, את השלכת העצובה והתרדמת הכואבת, אבל אף פעם אסור לנו לשכוח שכל זה נועד לפנות מקום לאביב, לפריחה הנהדרת ולפירות המתוקים.