ישנתי הלילה בסלון
לא ממש היתה לי ברירה כי המיטה שלי מכוסה במיליון בגדים בערימות כמעט עד התקרה.
המצב הזה נוצר בזכות הארונות החדשים שסבתא קנתה לי ליומולדת ובזכות איש טוב שעזר לי להביא סוף סוף את הארונות מהום סנטר, להעלות את הדברים הכבדים האלה לקומה השלישית ולשחק בהרכבות יותר מסובכות ממה שיש בביצת קינדר.
לראות גבר כשהוא מתקן / מרכיב דברים עבורי, זה נותן הרגשה טובה, ותסלחנה לי כל הפמיניסטיות. אני יודעת לתקן ולהרכיב ולקדוח ועוד כל מיני דברים, אבא שלי לימד אותי הרבה כשהייתי מגישה לו את הכלים בילדותי, ועדין – אין כמו להסתכל על גבר שעושה את זה בשבילך ולהרגיש טוב כי יש מישהו שאכפת לו ודואג לך ועוזר – זה מחמם לי את הלב.
בסוף הערב הארוך ארון מס' 1 עומד לו בגאון.
כל מה שנשאר זה להרכיב את המוט לתליה.
הארון הישן עוד תופס מקום בחדר וצריך לפרק אותו, את שני הדברים האלו נעשה היום עם המברגה ששכחנו אתמול.
היום מתישהו יהיו לי בחדר שני ארונות חדשים עם דלתות!
כן, זה נשמע מפגר להתלהב מדלתות, אבל בארון הישן שלי לא היו כאלו בגלל שקיבלתי אותו כשגרתי בחדר כל כך קטן שלא היה רווח מספיק בין הארון למיטה כדי לאפשר פתיחת דלת, ולכן נאלצתי לזרוק את הדלתות ולתלות בד על תקן דלת. זה לא נראה הכי טוב...
בבית יש אווירת התחדשות, ארגזי קרטון מפוזרים, דף הוראות עם אותיות ומספרים שגרם לי להומור מפגר (משהו בסגנון "מה זאת אומרת איפה F? הרגע דיברת איתו בטלפון...), ברגים ומסמרים בכל מיני מקומות, וגלידונית בפריזר למצבי חירום כשצריך אנרגיה בדחיפות!
היום אני אמיין בגדים, ואכריח את עצמי להפרד מסמרטוטים שאפילו שאני מאוד אוהבת – פג תוקפם, אני אקפל יפה הכל ואמיין לפי צבעים כמו שאני אוהבת, ואעשה הפרדה בתליה בין דברים, ואני אנצל טוב טוב את העובדה שיש לי שני ארונות עכשיו ואני יכולה להפסיק לדחוס בערימות.
אני אוהבת כשהכל מסודר יפה ולפי צבעים, זו אחת מהסטיות שלי...
לפני 17 שנים. 26 בינואר 2007 בשעה 9:29