הערב הייתי בביקור חברתי, סתם, בלי סיבה...
ישבו אנשים טובים, שאני אוהבת, וכמה שאני לא מכירה, ודיברנו וצחקנו והיה כיף.
חלק מהאנשים האלו בזוגיות וחלק לא...
הסתכלתי על שפת גוף של אנשים כשדיברו על בני/ות זוגם שלא נכחו, ראיתי ביחד... ראיתי כל מיני דברים קטנים כמשקיפה מן הצד.
ראיתי נגיעות קטנות ומבטים, חיוכים.
בכל זוגיות יש לפעמים פשרות קטנות, ועדין היא יכולה להיות זוגיות טובה
אבל יש את המקומות שבהם פשרה לא מובילה לשום מקום פרט מלקרב את הקץ.
בדרך הביתה דיברתי עם אחד האנשים המקסימים האלו על זוגיות בכלל ועל הזוגיות שלו ועל פשרות וחוסר פשרות.
אני גיליתי על עצמי במרוצת השנים היכן אני מוכנה להתפשר והיכן לא. בעיקר היכן לא...
לא מתפשרת על שכל חריף וחוש הומור משובח
לא מתפשרת על יכולת תקשורתית טובה ופתיחות
לא מתפשרת יותר על חום ונגיעות
ולא על ערכים
ומשפחתיות
התפשרתי בעבר על דברים שלמדתי שהם אסורים לפשרה:
לא מתפשרת יותר על אגואיזם!
לא מתפשרת יותר על חוסר איזון בין נתינה לקבלה!
מצידי שיעשן במרפסת ויצחצח שיניים לפני שיתן לי נשיקה, אני כבר אמצא את הדרך להביא אותו להגמל מהסיגריות (:
שיאכל חיות מתות כמה שהוא רוצה, אין לי בעיה גם לבשל אותן עבורו לפעמים
שלא יראה כמו אחד מרשימת 100 הגברים הסקסים - העיקר שמבפנים הוא יהיה הכי יפה וסקסי בשבילי
שיחטט באף ברמזורים, שיתקע גרעפסים כמה שבא לו ויפליץ חופשי... גדלתי עם אחים, קטן עלי כל זה...
שישכח להוריד את מכסה האסלה, אני רק מקווה שלא ישאיר טיפות, אבל גם זה בר פשרה
שיזייף שירים מזרחיים במקלחת, שילחץ על השפורפרת של משחת השיניים מהאמצע מצידי
רק שלא יהיה טיפש, או צר אופקים או פרימיטיבי...
שלא יתקמצן, שידע לתת - שיאהב לתת
שהבדיחות שלו יצחיקו לא רק את עצמו
שהערכים שלו יהיו הנכונים עבור שנינו ועבור המשפחה שנרצה לגדל
שיהיה האיש שתקוע בפקקים באיילון מהפוסט של לפני יומיים (וכאן המקום לומר לך דומי, שאם לא היינו סטרייטיות ולא היית תפוסה עם האיש כל כך מקסים - הייתי עושה איתך 6 ילדים בשמחה!)
ואין לי בעיה שכשהוא תקוע שם - הוא אפילו יקלל ויצפור(רק קצת)
לפני 19 שנים. 23 במאי 2005 בשעה 22:49
