וניל עם פיצפוצית

האחים שלי כבר בדרכם צפונה, בקרוב גם הטרמפ שלי יגיע ואצטרף לחגיגה.
מחר אנחנו חוגגים בהרכב יחסית צנוע.. אמא, אבא, אשתו של אבא, הגור, ארבעת האחים הגדולים של הגור מפרק ב' וסבתא מצד האמא.
סבא וסבתא מצד האבא יחגגו בקומה מעל עם הדודים והבני דודים, כי אין להם חשק לנסיעות בגילם. איזה תירוץ טוב זה הגיל!
גם אמא של אמא תהיה לחוצה לחזור הביתה לראות ביורו ספורט את טורניר הטניס או אופרה באיזה ערוץ בגרמנית.

אחותי הודיעה שהיא מבשלת השנה, היא החלה לפתח כישורי שף משובחים בשנים האחרונות ואני גאה בה, היא מצאה את הביטוי היצירתי שלה בתחום הגסטרונומי והיא מכניסה את כל הבשלניות המשפחתיות שלנו לכיס הקטן.

היא שלחה את אמא לשוק לקנות מצרכים והתעצבנה עליה כשסיפרה שהיא כבר הכינה את האורז והקפיאה אותו כדי לחסוך זמן. אחותי תכננה להכין אורז עם פירות יבשים ואגוזים, וכמובן להכין הכל בערב החג ולא לשלוף משהו מההקפאה ולפזר כמה פירות ואגוזים למעלה. אמא גם כמעט תיבלה את העוף ואחותי נבחה עליה שלא תעיז לעשות כלום חוץ מלהשרות אותו במעט שמן זית וסויה, וכשהיא תבוא היא תטפל בכל השאר.
התפקיד שלקחתי על עצמי הוא להיות הסו-שף של אחותי הקטנה ולשטוף את הכלים.
אני גם אכין סלט ירוק טרי.

אשתו של אבא מכינה את הכבד הקצוץ וסלט הסלק המפורסמים שלה.
סבתא ואבא יכינו ביצים חומות, כל אחד בגרסה שלו (שתיהן מצויינות) וסבתא גם תכין דלי ענק של חרוסת, אין עליה בחרוסת! היא יודעת למצוא את האיזון המושלם בין החמיצות של תפוחי העץ למתיקות וליין האדום. את החרוסת הזו אנחנו מחסלים תוך יום עם כפית.
הבנים הגדולים ישמרו על אמא שלא תהיה יותר מדי עצבנית, יעשו את ההסעות של הסבתא והקניות האחרונות ויצחיקו ויעצבנו אותנו לסרוגין.

יהיה יום לחוץ מחר, יש לאמא נטיה להפוך כל דבר לדרמה, ולהלחץ מכל שטות.
עם הזמן אנחנו לומדים להפוך את העצבים שלה לבדיחה, מה שרק גורם לה להתעצבן עוד יותר...

היא וסבתא גם יצעקו בטח עלינו כשנקרא את ההגדה במהירות והן לא יבינו אף מילה וסבתא תאבד את המקום בהגדה, אבל לנו אין סבלנות לקריאה האיטית ובהטעמה של אמא, היא מקריאה כמו גננת או מורה לגיל הרך, רק חסר שתעצור כל רגע לתת פירושים כמו שהיינו קטנים. לילות הסדר במשפחה שלנו גרמו לי ולאבא לפתח כישורי קריאה מהירה ברמה אולימפית, אם רק יום אחד יחליטו להוסיף את הענף הזה לתחרויות...

הכיף האמיתי מתחיל אחרי הארוחה, כשהכלים כבר רחוצים (עד שהכלים לא יהיו חזרה בארונות אמא תשאר בסטרס) ואנחנו מתרווחים עם הכפתור פתוח על הספה, מבושמים קלות מכל היין, ומדברים שטויות.

הביחד המשפחתי שלנו עובד הכי טוב כשאין לנו שום סיבה למהר, שום מחוייבות לעשות, משפחת שאנטי כזו, עם בת צחוק נצחית בעיניים, הומור ציני, ובדיחות מפגרות...

לרגעים האלו אני מחכה יותר מכל!