וניל עם פיצפוצית

אני כבר יומיים נזהרת ועוד יומיים לפחות כאלה לפני, בפאניקה קלה מכל מכה קטנה בכף היד, שחלילה לא אשבור ציפורן יום לפני או ביום הצילומים.

החבר'ה סביבי מזכירים לי את הפרק ההוא בסיינפלד בו ג'ורג' הסתובב עם כפפות מטבח לשמור על כפות הידים אבל אף אחד מאיתנו לא הצליח להזכר מה קרה לו בסוף שרצח לו את הקריירה כדוגמן.
(ככה זה כשרובם מעשנים כל מיני דברים שפוגעים בזכרון ועוד משהו ששכחתי - קרדיט לכנען על החתימה המשעשעת שלו)...

המלבישה התקשרה על הבוקר לברר איזו מידת חולצה אני לובשת, סיכמנו על S כי גם ככה רואים רק את קצה השרוול אז גם אם הכפתורים לא יסגרו לי על הציצי זה יראה טוב בצילומים יותר ממידה M.

אח"כ התקשרתי למניקוריסטית שאני מכירה, היא לא ענתה. בטח ישנה, אותה לא העירו מוקדם כדי לברר את מידת החולצה... שלחתי לה SMS כך שכשהיא תתעורר היא תחזור אלי.

עכשיו נותרו הקטעים הפחות נעימים - לוודא שישלמו לי טוב, שזה פרוייקט לא פשוט מול סוכנות שתנסה לגזור עלי קופון כמה שיותר גדול ומול חברת הפקה ולקוח שגם מתקמצנים כרגיל, כדי להגדיל את הקופה של עצמם.
ואז לפי התוצאה, אני צריכה לראות אם אני מבטלת משהו אחר שאני אמורה לעשות מחר, או שאני מבטלת את החומוסיה.

עכשיו הגיע השלב המעצבן של לחכות לתשובה מהסוכן...
עד שאני לא מקבלת ממנו תשובה לגבי הסכום וימי צילום מדוייקים (אם זה רק מחר או גם ברביעי וחמישי) אז אני לא יכולה להמשיך ולגלגל את העיניינים שדורשים גילגול...

זה השלב שבו נורא בא לי להגיד שיקפצו לי כולם ולנסוע צפונה לקאובוי שלי, אבל אני מתאפקת כמו ילדה טובה ומחכה.