וניל עם פיצפוצית

שיעמום!!!!!

טוב, לפחות זה היה ככה אתמול, כשדיגמנתי יד לפרסומת לחומוס לדוסים בארה"ב.

הבאתי כמה חולצות למלבישה שתבחר מה מתאים לה, כפי שניחשתי - היא בחרה בטורקיז.
החולצה היתה קצת מקומטת אז שאלתי אותה אם היא לא רוצה לגהץ לפני הצילום, היא הסתכלה ואמרה שאכן לא יזיק איזה ויש עם המגהץ והסתכלה עלי במבט כזה של "תעשי טובה ותגהצי בעצמך" אבל אחרי שבונדג' הזכיר לי איך ג'ורג' בסיינפלד חירב לעצמו את הקריירה היחידה שהיה יכול להיות טוב בה מהמגהץ של קרמר עניתי לה בחיוך "אין מצב שאני מתקרבת למגהץ חם עד אחרי הצילומים, ראיתי את הפרק הזה בסיינפלד" אז היא צחקה וגיהצה בעצמה.

אח"כ הצמידו לי עם סיכות בטחון את השרוול לגוף וניסו לצלם עם צמיד ובלי צמיד, עם טבעת ובלי טבעת (וכל התכשיטים היו יהלומים סופר יקרים של הדוסית שהיא ובעלה הלקוחות לקטלוג הזה). בסוף החליטו להוריד תכשיטים ולשים לידי על השולחן משקפי שמש (גם של הדוסית, תוצרת גוצ'י).

כמובן שהצילומים לא התחילו בזמן, הם היו אמורים להיות בין 11:30 ל 13:30, עד 13:30 עברתי איפור כפות ידיים, בדיקה של הלק שאכן התאים לבקשת ההפקה (צבע עדין ולא פרנץ' טיפקס כמו הדוגמניות האחרות שהיה להן את התירוץ שזה בניה/הדבקה כי נשברה להן ציפורן אז לא היתה ברירה והיו חייבות פרנץ' כזה, האמת - רובן היו קצת פרחות ואהבו פרנץ' טיפקס) והרבה ישיבה ממושכת ללא מעש יחד עם שיחת חולין משעממת למדי עם הדוגמניות האחרות. לא יכולה להכליל עם הסטיגמה של יפות וטיפשות כי הן לא היו ממש טיפשות, אבל הן בהחלט היו ילדות קטנות וממש היה קשה לנהל איתן שיחה בעלת עיניין אמיתי...

ב 13:30 אמרו שעוד מעט מתחילים לצלם את הבנות אבל קודם יש הפסקת צהריים, לפחות הקייטרינג היה גורמה: ניוקי עם פטריות בשמנת, מיני קיש בגודל מטבע של חצי שקל בערך, בורקסונים בגודל מיניאטורי, אנטי-פסטי של זוקיני, בטטה, כרובית ודלורית, סלט עם עלי בייבי וכל מיני דברים טעימים ולאוכלי החיות היה גם דג סלמון שאמרו שהוא היה משובח.

רק ב 14:00 התחילו לצלם את הבנות, עד 17:00
זה הלך בערך ככה:

תכניסי את היד יותר קרוב לחומוס, לא, זה קרוב מדי, תרחיקי
הפיתה לא יוצאת טוב, תהפכי אותה לצד הכהה יותר
את תקחי קרקר ותקרבי לצלחת החומוס אבל אל תטבלי
הפרחים קרובים מדי לחומוס, תזיזו אותם שמאלה, לא, בעצם ימינה, בדיוק שם!
תחזיקי את המזלג בצורה יותר מעודנת, זה לא עיפרון!
זו עם השרוול הירוק נבלעת במפה, תחליפי מקום עם הטורקיז (זו אני)
תשימו על השרוול הטורקיז את הצמיד.
לא טוב, תעבירו לשרוול הוורוד.
תשימו לירוק את הטבעת.
וורוד - תחזיקי יותר בעדינות את המזלג.
אדום - תטבלי את קצה הפיתה בחומוס
לא ככה! בעדינות
עכשיו בתנועה סיבובית
טורקיז - תחזיקי את הקרקר כך שיצביע על המכסה בלי להסתיר את שם החברה (צבר בגרסה האמריקאית)
יופי!
טוב, עכשיו תשאירו את הכל על השולחן בלי להזיז כלום ותורידו את הידים.
עכשיו תחזירו כמו קודם
ירוק - תעשי יותר אלכסון שהשרוול יהיה מעל הצלחת

אני יכולה להמשיך לחטט בזכרון ולהביא את כל הטקסטים ה"מרתקים" מאתמול, אבל אני כמעט נרדמת רק מלהקליד את זה...

הדבר הכי כייפי אתמול היה שמהצילומים הלכתי לבקר חברה שלא ראיתי המון זמן וקישקשנו עד שנגמרה לה המשמרת בעבודה.
רק בשביל זה היה שווה להגיע לת"א!
(טוב, גם עשיתי כסף לא רע עם השעות הנוספות, מזל שהכרחתי את הסוכן להוסיף את הסעיף הזה בחוזה).

חזרתי הביתה שפוכה, נרדמתי מול הטמבלוויזיה עד שגררתי את עצמי למקלחת ולמיטה.

זה היה יום מתיש, אתמול!

היום הייתי כל היום עם נעמה, הגור המקסים שלה ובערב בעלה הצטרף מהעבודה והם נתנו לי את מתנת יום ההולדת שלי באיחור של חצי שנה כמעט, כי היו כמה בעיות ביציקה שעיכבו את הכנת המתנה.

בעלה של נעמה מעצב תכשיטים וצורף מוכשר בטירוף ויחד הם עיצבו לי סיכה לבגד מכסף טהור עם אבן אופל כחולה - טורקיזית מהממת (ואמיתית, לא האופל הסינטטי הזול) ותפס עדין מזהב, הסיכה בצורת צדף שהם הכינו מתבנית שיצקו מצדף אמיתי, וזה התכשיט הכי מהמם שאי פעם היה לי והכי מקורי!

אני אצלם ואצרף תמונה בהזדמנות, זה משהו מיוחד! הכשרון של הזוג הזה מדהים בכל פעם מחדש!

אז גם היום היה יום עמוס ומעייף, אבל כייפי!

כשחזרתי הביתה ראיתי שיחות שלא נענו מהקאובוי, הוא איבד את הסלולרי והחליף מכשיר אז לא היה לו את המס' שלי בנייד אז הוא ניסה ללא הצלחה לתפוס אותי בבית. מקווה שמחר הוא יבוא, אני כבר מתגעגעת שוב...
אולי אני אסע אליו לאיזה יום כיף בכנרת, זה גם יכול להיות נחמד.