מהול בריח אבק, סימנים אחרונים לפני הפרידה מהאביב וכניסת הקיץ...
קמתי רעבה ונישנשתי קצת מהעוגה. עכשיו יש לי בחילה קלה.
גם אתמול במועדון היתה לי קצת בחילה, ולפני שבוע כאבו לי הציצים לכמה ימים.
נראה לי שאני בהריון מדומה כהכנה לזה האמיתי שאני כל כך רוצה כבר להיות בו.
עד לא מזמן אם היו מדברים איתי על הריון וילדים הייתי עונה: "בכיף, אבל תנו לי עוד שנה - שנתיים".
אבל מאז שהקאובוי הגיע לארץ וראיתי שטוב לי כל כך איתו, ה"עוד שנה - שנתיים" הפך ל "מתאים לי איתו ומתאים לי עכשיו".
אני לא אשקר ואומר שזה בא לי בקלות. ההחלטה להפסיק עם הגלולות ולנסות להרות הפחידה אותי קצת בהתחלה, כמו הפחד הרגיל לפני כל שינוי משמעותי בחיים, במיוחד שהפעם זה שינוי בלתי הפיך, זה לא כמו פתיחת העסק כעצמאית שידעתי שתמיד אוכל לסגור את התיק ולחזור להיות שכירה (עכשיו אין מצב שארצה לחזור לעבוד אצל מישהו אחר, אני כל כך נהנית להיות עצמאית!).
היו לי גם חששות ממה הקאובוי יגיד, נכון שזה בא ממנו בהתחלה, אבל לא הייתי בטוחה בהתחלה עד כמה הוא היה רציני. כשהסתבר לי שהוא שם איתי עד הסוף נרגעתי.
יש לי פה פרטנר. זו לא ההחלטה שלי לבד. זה היה מרגיע מאוד.
עכשיו כשהוא נגמל מעישונים לרגל המאורע, ואני מתחילה עם הבדיקות והתוספים - זה פתאום נהיה ממשי, זה לא רק להיות בלי גלולות, זה לעשות צעדים של ממש לקראת תינוק/ת משלנו.
זה תהליך מאוד מרגש עבורי.
אני מתפללת שזה יקרה מהר ושזו תהיה בת, וקשה לי לחכות ואני מתאפקת לא לקנות ערכת בדיקה עדין ולחכות לתאריך של המחזור בשבוע הבא, לראות אם יגיע או לא, ויודעת שגם אם יהיה איחור אולי זה מהמצב הנפשי הנרגש ולא מההריון, ואני מנסה לחשוב על דברים אחרים כדי להרגע אבל זה ממלא לי את כל ההוויה.
זו ההחלטה הכי גדולה בחיי, יותר מלפתוח את העסק, יותר מכל דבר אחר.
יש ריח של גשם באויר ויש לי התרגשות עצומה בבטן ובכל הגוף
לפני 17 שנים. 12 במאי 2007 בשעה 8:59
