וניל עם פיצפוצית

הזמנתי את אחותי להצטרף אלי לסייל הסודי בו אני קונה את הבגדים הכי שווים שלי במחירים הכי מצחיקים שאפשר.

פתחנו את הבילוי המשותף בשייק פירות מאננס טרי, פאפיה ובננה. זה היה טעים ומשביע ונתן לנו אנרגיה לחטט בערימות ולמצוא מציאות.

בסייל הסודי היתה לנו הפתעה נעימה, אחותי פתאום אומרת לי: "היי, זו לא החברה שלך?"
הרמתי את הראש מערימת הבגדים ואכן זו היתה היא. אחרי חיוך ענק וחיבוק גדול מסתבר שיש לה כסף להחזיר לי וככה מצאתי את עצמי עם יותר כסף בארנק ויותר מצברוח לבזבז.
החלטנו שזה סימן מלמעלה, ואת כל הכסף שהיא הביאה אנחנו הולכות להוציא.

אחד הדברים הבלתי רגילים בסייל הזה, הוא שאין מחירים על הבגדים, המוכרות עושות סיכום בסוף ונותנות הנחות על המחירים שגם ככה הם מצחיקים, אז קשה לדעת מראש כמה תצא הקניה.
העמסנו על עצמנו ערימות של בגדים והלכנו מאחורי הפרגוד למדוד.

הפעם אני פחות התחברתי לדברים, למרות שהיו הרבה מחוכים שווים ובגדי וייניל מהממים ליציאה, אני החלטתי שיש לי מספיק בגדי יציאה וגם ככה אני מתכננת לשנות פאזה בחיים ולהתברגן אז אני לא צריכה עוד כאלה. אחותי לעומת זאת מצאה כמה זוגות מכנסים מהממים שישבו עליה נהדר, מצאתי לה שמלת מיני מבד טריקו, צמודה עם גזרה דמויית חולצה מחוייטת, והיא נראתה סקסית בטירוף! מצאנו סרבל טייסים מגניב (שצריך לקנות כדי שיהיה לפורים או כדי לעשות סטרפטיז לבחור שווה במיוחד) ושמלת תחרה בצבע אפרסק בסגנון "רוקדים עם כוכבים" (שחשבנו שהיא גם תהיה לפורים אבל היא ישבה עליה נהדר אז אמרנו שהיא מתאימה גם אם היא תוזמן לאיזו חתונה) ועוד שמלה לבנה בסגנון שמזכיר קצת את השמלה של מרלין מונרו (שחייבים לקנות כי עוד מעט שבועות), ועוד המון חולצות שישבו על אחותי יפה (אז ברור שנקנה כי כל חולצה היא רק 10 ש"ח והן יפות כל כך).

יצאנו עמוסות בבגדים מהממים (אחרי שהוצאנו מהערימה הענקית את הבגדים שהיו רק "נחמדים" ונשארנו רק עם הבאמת שווים) ויצאנו בזנק מזערי של 220 ש"ח, ובסביבות 20 פריטים שווים.

אחותי היתה מאושרת מהמלתחה החדשה ומהעובדה שהיא לא שילמה עליה כלום, ואני הייתי מאושרת לראות אותה כל כך שמחה.

אחרי השופינג היינו מותשות, ישבנו בבית קפה בככר מסריק והתאוששנו עם סלט ענק, קיש בטטות ותה קר. הרגשנו כאלה בנות, שעושות שופינג עד שהן נופלות מהרגלים ואז מקנחות בסלט. מי היה מאמין עלינו שנהיה כאלה, אנחנו שגדלנו במושב בין הים לרפת...

אני עוד זוכרת איך רצתי בכל המדרגות וקפצתי על אבא כשבא לספר לי שהיא נולדה.
היום השמחה הזו שהציפה אותי אז, נולדה מחדש.